|
הנשיקה שלי
תהיה לטוטפות
בין עיניך
את קולי
תשמע
גם שתיקח איתך
את ההרים
ותברח לים.
הזכרונות שלך
יעברו בשמיים
כמו מטוס נוסעים
וינחתו בחיקי
שיהפוך לרציף של רכבות
מלא ציפייה
אני שומרת לך
כוס ריקה
למרות שאינך יכול
לנבא דבר
ואת נשימתך
כמו חרוזי תפילה
הבלויים מאצבעות
שמוללו אותן
כמספר הפעמים
שחיכיתי לשובך. |
|
|
-ההוא מרחוב
סומסום, שמוכר
אויר בשקל, הוא
קיבוצניק?
- לא, הוא
בובה.
- אז למה הוא
קורא לכולם
חבר.
צאלה ביטון
עוזבת קיבוץ
לשעבר.
דיאלוגים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.