|
שמש של תקווה שוקעת
וירח של יאוש זורח
במרומי התאווה השחורה מכפור.
כוכבים של שנאה מטילים ספק
במין מטורף שהתרחש בליל אמש.
שמים נצבעו בצבע ארגמן שמת זה-הרגע.
שממה שוררת בחיי.
בצורת שולטת בליבי השורד
אשר עבר עינויים זה מכבר.
טעם יבש של לשון מלקקת
יד של קוצים בוערים
מלטפת את ראשי כבר שנים מספר.
שמיכה של דמעות
מכסה את גופי המתפורר.
גשם חומצי נטף
על שדיי - הרטיב עיניים דומעות זמן כה רב.
וכולי בוערת, נפשי חרוכה
אינני מקבלת ולו טיפת שמחה... |
|
|
"היה זה יום
אביב בברלין
הנצורה. הפרחים
פרחו, הציפורים
צייצו, היטלר
ואווה בראון
התאבדו. ז'דק
נכנס לחדרו..."
המקום השלישי
ברשימת הפתיחות
הגרועות בכל
הזמנים לרומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.