ראשון בא הפחד,
לאט לאט הוא מתקרב.
אחריו בריצה מהירה,
מגיע הכאב.
ומתוך מסך של חוש מעורפל,
שחשבתי שהצלחתי להבין.
מגיע אלי קול האל
שמנסה לגרום לי להאמין.
בחשכת נשמתי המיוסרת,
עוד כמה שעות אתעורר.
וכשהכל חד ובהיר וחשוך,
אולי אצליח להזכר.
אולי אזכור עתיד,
שמעולם לא הגיע.
אולי אזכור עבר,
ששוב לעולם לא יחזור.

ואז הרכבת הלבנה, תיקח אותי רחוק.
הרכבת הלבנה, תיקח אותי עמוק.
ותראי לי דברים מארץ רחוקה,
וצעד צעד תיקח אותי לאדמה.