אני הולך לשכב על המיטה בחדר שלי, והיא מייד אחריי, רודפת אותי
בצעדיה הקלילים. אני משתרע על המיטה, והיא נשארת לעמוד. היא
יודעת שבלעדי היא לא קיימת, שרק בזכות האהבה שלי, יש לה מה
לאכול.
 היא מתמהמהת עוד קצת זמן ולבסוף קופצת על המיטה, עליי. אני
מרגיש את הנשימות הכבדות שלה על פניי. אני מנשק אותה, והיא לא
מזיזה אף שריר בפניה. בשקט מופתי, היא מתחילה ללקק את שפתותי,
רק את נשימותיה החזקות אני שומע. אני מחזיק את גופה הרך בידי,
ולשונה מתחילה לרדת לאורך גופי - לצוואר לחזה... הלשון שלה
מהירה ונעימה. אני כתגובה, מחייך ומלטף את ראשה ברכות. נדמה לי
שהיא מחייכת, אך אם זה אמת או דמיון אני לעולם לא אדע.
 אני מנשק את ראשה שוב. האם היא יודעת כמה אני אוהב אותה? היא
יכולה להבין בכלל? והיא...? היא אוהבת אותי? או אולי היא רק
נאמנה אליי כי אני מקיים אותה, מספק לה קורת גג ומזון?
 רעש אופנוע מתקרב נשמע דרך החלון. היא קופצת מהמיטה ובריצה
קלילה היא ניגשת לחלון ליד המרפסת ונובחת לכיוון האופנוע
החולף. איך היא יכולה לברוח ככה? סתם כלבה...