אם יש כאן מלאך מוות.
אם אתה בכלל קיים.
בוא וקח אותי מכאן.
בבקשה ממך.
אני תמיד נגדך.
אבל הפעם לא אתנגד לחופשה ארוכה.
כל כך כואב לי כאן.
ולא באשמתי הפעם.
כמו שפעם תמיד חשבתי.
ליבי נשבע אמונים.
לילדה.
אהבת חיי.
אהבת חייה ככה היא אמרה.
ואני עדיין מאמין לה.
אני חושב שהיא באמת אוהבת אותי.
מיוחדת.
קשוחה אבל עדינה.
מפחידה אבל מתוקה.
מרביצה אבל מחבקת באהבה.
אבל המילים שלה.
קורעות את הנשמה.
חותכות את הלב ומשמידות את התיקווה.
ואני כל כך אוהב אותה.
שלא תחשוב אחרת.
אני מבקש מנוחת עולמים.
לא בגלל חוסר אהבה.
אלא בגלל חוסר מחשבה.
כי מה יקרה.
אם פתאום היא תפרד ממנו.
אפילו שעכשיו היא לא איתו.
מה היא תחשוב אז כל חייה.
"מה הפסדתי איתו?"
"עם האיש שקראתי לו אהבת חיי."
שתדע מלאך.
אני מחכה לך.
מחכה למנוחה לשלווה.
וזה לא שאני לא אוהב אותה.
שלא תטעו.
זה פשוט כואב לחיות ככה.
אני פשוט רוצה שהיא תסתכל לי בעיניים.
ותגידי לי.
"בר אני אוהבת אותך.
את חיי אני רוצה לחלוק איתך.
לחיות לצידך."
אז ביום חמישי יש שיחה.
ומלאך אל תבוא לפני.
כי אני רוצה לשמוע את מה שעל ליבה.
אבל מלאך תחכה.
כי אני עוד אצטרף לחיקך.