מבעד לעשן סיגריות אנו רואים ילדה כבת עשר. היא בלונדינית עם
שיער ארוך וחלק. גופה רזה וגבוה, היא לובשת חולצת בטן ירוקה
צמודה ומכנסי טייץ שחורות. היא עומדת ליד שולחן שעליו מונחים
תכשיטים שונים: מחרוזות פנינים, שרשראות זהב, טבעות, עגילים
וכו'. הילדה מחזיקה שפופרת טלפון בלתי נראית ומדברת לתוכה.
"כן, סמי, אני ארים את הכל עוד דקה. כן סמי, בסדר אל תדאג.
אוקיי חייבת לנתק, יש לקוחה."
לתמונה נכנסת ילדה נוספת בגיל דומה. היא לבושה בג'ינס וחולצה
צהובה קצרה. גם היא בלונדינית ורזה, אך שיערה קצר יותר ומעט
מתולתל. הילדה שדיברה קודם עם סמי פונה אליה: "ערב טוב! ברוכה
הבאה לחנות התכשיטים הטובה בעיר - אצל שושק'ה. במה אפשר לעזור
לך?"
אין תגובה. הילדה שותקת ושפת הגוף שלה מראה על אי נוחות. היא
מתביישת ונבוכה.
מעברה השני של המצלמה נשמע קול גבר: "מה קרה?"
הילדה ממשיכה לשמור על זכות השתיקה. הגבר ממשיך: "ככה אי אפשר
לצלם סרט. חשבתי שאת רוצה להיות שחקנית."
הילדה סופסוף שוברת את שתיקתה: "שכחתי מה צריך להגיד."
תנועת מצלמה לא יציבה; הגבר אומר: "את אומרת למוכרת שאת מחפשת
תכשיט בשביל בעלך, זוכרת? ואז היא מראה לך כל מיני תכשיטים
ושואלת פה ושם שאלות על בעלך ועל חיי המין שלכם ואז את אומרת
שאף פעם לא גמרת והיא מלמדת אותך. עברנו על התסריט פעמיים!
עכשיו את נזכרת?"
"אני מתביישת ושוכחת הכל."
המצלמה נעה בפראות ומצלמת כעת רגל של כיסא. נשמעת סטירה חזקה
ומיד אחריה בכי חלוש וקולו של הגבר: "עכשיו את זוכרת? אה? כלבה
קטנה ומפגרת? עכשיו את זוכרת את הטקסט?"
הבכי גובר. הגבר נשמע מסנן: "כוס עמק! מאיפה מביאים לי את
המטומטמות האלה?"
תזוזת מצלמה קלה ומיד שלג.

[מתוך "הארדקור קטיני - קטעים שירדו בעריכה"]