התעוררתי במיטה ענקית מלאה בכריות רכות. זה היה מוזר. חשבתי
שנרדמתי בטיסה של אומגת הנגב, וציפיתי לקום בתוך המושב הלא
נוח. חלמתי שהטיסה התרסקה, אחר כך היה ילד מוזר וכלב מדבר.
תמיד אני חולם על כלבים מדברים. ועכשיו אני מתעורר בחדר לא
מוכר, עם מיטה ענקית. כמעט כל החדר הוא מיטה.
לחדר נכנסה אישה צעירה. יפהפייה, עם עור שחור. היא לבשה מדים
של משרתת והזכירה לי סרט שראיתי פעם על העבדות בארה"ב.
"בוקר טוב, ישנוני," אמרה.
"בוקר טוב," עניתי. רציתי לשאול איפה אני, אבל היא הקדימה
אותי.
"אתה בחדר 424 במלון 'פאר הנגב' בבאר שבע. ואני הזיה."
"הזיה?" אמרתי, "שם יפה." תמיד לכושים האלה יש שמות מוזרים,
חשבתי, לקישה, אומפופו, הזיה. שמות אקזוטיים כאלה.
"תודה," אמרה. "תרצה ארוחת בוקר או מציצה?"
"סליחה?"
"שאלתי אם אתה רוצה ארוחת בוקר או איזו מציצה טובה ככה לפתוח
את היום."
"מציצה?"
"כן, אדוני."
"מציצה? כאילו בלופ בלופ? זין בתוך הפה?"
"כן, אדוני."
"נגיד שאני אבחר במציצה," אמרתי, "מי ימצוץ לי?"
"אני כמובן," אמרה הזיה.
"אה," אמרתי. "אז בסדר, אני רוצה מציצה בבקשה."
"אתה בטוח שלא תרצה חביתה או טוסט או סופגנייה? יש לנו יופי של
סופגניות, יצאו הרגע מהתנור."
"אולי אחר כך," אמרתי, "קודם מציצה."
"כרצונך, אדוני," אמרה, "אני כאן כדי לשרת אותך."
היא ליקקה את שפתיה הגדולות והכהות. "אני מקווה שאדוני ייהנה
מהמציצה שלי," אמרה, "אני נותנת יופי של מציצות."
היא עלתה למיטתי הענקית והתחילה לזחול אליי, על ארבע. מדי
המשרתת הלבנים שלבשה נתנו לי הצצה טובה למחשוף שלה. היא התקדמה
לעברי כחתולה, עדיין מלקקת את שפתיה. איברי התחיל לעמוד,
והבחנתי שאני לובש רק תחתוני בוקסר. הזיה הסיטה מעליי את
השמיכה העבה, והניחה את ידיה השחורות על התחתונים שלבשתי. היא
ליטפה בעדינות את הבליטה ההולכת ותופחת. ואז החלה לקלף ממני
באיטיות את הבוקסר. איברי הזקוף קיפץ אל אוויר העולם בתנועה
חדה. הזיה השליכה את הבוקסר לצד המיטה, ומייד רכנה לכיווני,
נותנת לי עוד הצצה בחריץ של שדיה הגדולים והמוצקים, ובתנופה
אחת הכניסה את כל הזין למעמקי גרונה.
בדקות הבאות, שפתיה ולשונה ליטפו, מצצו ועיסו כל מה שבלט ממני.
לרבות האשכים ושקם. זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי על בשרי
מציצה מאישה שחורה, ובאותם רגעים התחלתי לחבב מאוד את הגזע
שלה. תנו לי כדורסל, תנו לי היפ הופ, תנו לי תחרויות אתלטיקה
קלה. אני אוהב את כולכם! יו גו גירל! תראו מה שהיא עושה לי, זה
מדהים. איפה היית כל חיי? באפריקה? נו טוב. העיקר שאת כאן
היום, הזיה יפה שלי. הו כן, בדיוק ככה. אלוהים. שלחתי יד
ותפסתי לה בחזה. היא בתגובה שלפה את שדיה, והצמידה אותם לזין
שלי משני צדדיו, מדמה תנועות של משגל. פטמות ענק! הישר
מאפריקה. היא בלעה אותו שוב. מה היא עושה שם עם הלשון שלה? לא
אכפת לי, אני אוהב את זה. סגרה על קצה הזין וינקה יניקות קטנות
כשל תינוק. יד אחת אוחזת באשכיי. יד אחת משפשפת אותו במרץ.
הקצה בפיה היונק.
תפסתי לה בראש; היה לה שער טוב לתפיסה. במקום לברוח - כמו שרוב
הבחורות עושות - היא טרפה את הזין שלי לעומק. הפגזתי את גרונה,
והיא לא נרתעה. שאבה אותי עוד ועוד, עד שאיברי הפך לספוג רך
בפיה היונק. רק אז היא הניחה לו.
הזיה החזירה את שדיה הגדולים לתוך התלבושת. היא קמה מהמיטה.
"תרצה ארוחת בוקר?" שאלה.
תהיתי אם היא מבשלת כמו שהיא מוצצת. במקרה כזה אני רוצה חביתה
משתי ביצים, וגם כמה סופגניות.
"למה לא?" השבתי.
"חביתה?"
"כן, תודה."
"סופגנייה?"
"בשמחה."
"טוסט?"
"טוסט? זה מגיע עם חמאה?"
"כמובן."
"אני שונא חמאה."
"טוסט יבש?"
"יודעת מה? שיהיה רק חביתה וסופגנייה."
"כן אדוני. אני מייד חוזרת עם האוכל."
היא יצאה מהחדר. לבשתי בחזרה את הבוקסר. שמתי לב שזה לא הבוקסר
שלי. מעולם לא ראיתי אותו קודם. לפתע נשמע קול ברחבי החדר,
כאילו הוא נובע מאיזה רמקול נסתר, אך רב עוצמה. "איך אתה
מרגיש?" שאל הקול. זה היה אדם, הילד הקטן. רק עכשיו נזכרתי
בו.
"אני מרגיש מעולה," אמרתי. לא ידעתי לאן לכוון את המשפט אז
פשוט דיברתי.
"מוצצת טוב הכושית, אה?"
"נפלא."
"ויש לה חזה חזק, יה?"
"נהדר. יופי של חזה."
"אני שמח שאתה נהנה," אמר אדם, "אני ובובי מרוצים מאוד
מההתקדמות שלך."
"ההתקדמות שלי?"
"כן, נועם. אתה מבין, אין כושית. אתה דמיינת אותה."
"וואלה?"
"כן. אתה הוזה נועם. כל מה שאתה רואה ומרגיש מגיע מתוך המוח
שלך."
"זה קשור לגלזגו?" שאלתי.
ברקע שמעתי את הכלב אומר בלחש "הוא מבולבל."
"כן נועם," אמר אדם, "זה קשור לגלזגו. עכשיו תנוח לך. תעשן
אותם אם יש לך אותם."
על אחת הכריות הבחנתי בחפיסת סיגריות. כשפתחתי אותה ראיתי שהיא
חצי מלאה, ובתוכה הייתה גם מצית. הדלקתי אחת. זה היה הסוג
האהוב עליי.
"טוב נועם," אמר הקול, "אנחנו פה אם אתה צריך אותנו. תהנה
מארוחת הבוקר."
"תודה."
נשענתי אחורה על שתי כריות גדולות. לקחתי שאיפה גדולה מהסיגריה
והוצאתי את העשן. זו נראית כמו תחילתה של ידידות מופלאה.