בתקרת הכנסיה  
מעל למדונה ולויטראז'ים
חרצו עקבות הזמן
סדקים בין ארץ לשמיים.
בשמורות עיניים עצומות
אני מתבוננת
פנימה.
לו אני אלוהים הייתי
מזדערת לחדור.
בבנין הסמוך מפכה קונצרט.
קולות האופרה מגביהים
וגשם של מחיאות כפיים
שוטף מהקומה העליונה.
בשקט שביניהן אני
שומעת את גרעיני המחשבות
מתפצחים בראשי.
הרוח מסחררת את עלי הבוגנויליאה
על השביל נגררת שרשרת
כל החוליות מצלצלות בגבי
בהינעל שערים.

פורסם בעתון 77, גליון 303 יולי-אוגוסט 2005