|
בתקרת הכנסיה
מעל למדונה ולויטראז'ים
חרצו עקבות הזמן
סדקים בין ארץ לשמיים.
בשמורות עיניים עצומות
אני מתבוננת
פנימה.
לו אני אלוהים הייתי
מזדערת לחדור.
בבנין הסמוך מפכה קונצרט.
קולות האופרה מגביהים
וגשם של מחיאות כפיים
שוטף מהקומה העליונה.
בשקט שביניהן אני
שומעת את גרעיני המחשבות
מתפצחים בראשי.
הרוח מסחררת את עלי הבוגנויליאה
על השביל נגררת שרשרת
כל החוליות מצלצלות בגבי
בהינעל שערים.
פורסם בעתון 77, גליון 303 יולי-אוגוסט 2005 |
|
|
רציתי להודיע
לכולם שאני פורש
מכתיבת סלוגנים,
זהו הגיעו מים
עד נפש, אין לי
כוח לזה יותר
וזה כבר לא
מעניין שלא לדבר
על מיותר וכבר
מזמן הפסיק
להצחיק, אז שלום
לכולם שלום ולא
להתראות.
האגו המנופח,
שקרן פתולוגי
בסלוגן הראשון
שלו בבמה חדשה,
סטייל פרק
ניסיוני
בסיינפלד או
ראיון מטופש
במחשוף (ז"ל),
או יותר גרוע
ניסיון להצחיק
מישהו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.