כשנולדתי קיבלתי מתנה
מבלי שבעצם ביקשתי שום דבר
לא היתה לה אריזה
לי, עוד לא היה עבר.
זה היה פאזל בעל אינסוף חלקים
וכשהסתכלתי סביב,
ראיתי שאת אותו הדבר קיבלו גם שאר הילדים.
חלקיו התפזרו בכל חלקי גופי,
כל חלק הפך לישות בפני עצמו,
הדם הזורם הרחיק את החלקים מהמרכז
וכל חלק נותר בגפו.
התמונה לא היתה ברורה
ואת סקרנותי עוררה
ולמרות זאת בחרתי להתעלם מהמתנה המוזרה.
למשך זמן מה, אכן הרגשתי הקלה
עד שיום אחד הסתכלתי סביב
והבחנתי במשהו מוזר,
מסביבי,מצליחים לראות את התמונה
חוץ ממני כמעט כל השאר.
ניסיתי בכח לקרב חלק אל חלק
להבין על מה כולם מדברים
על איזו תעלומה? ואיזה מיסתורין?
מה זה שכולם חוץ ממני,
כל אחד בתורו,
רואים?
ניסיתי להבין את משמעות הצללים
שנמרחו להם על פני אינסוף חלקים
אך לא משנה מה עשיתי,
לא משנה כמה ניסיתי
ולא משנה כמה רציתי
עיניי סרבו לראות
ומיליוני חלקי הפאזל, המשיכו בתוכי לנדוד.
השנים נוקפות
ואני, כבר מזמן הפסקתי לנסות
עד שלפתע, הרגשתי אותם אט אט מתקרבים
כל החלקים, כמו מגנט, אלי נמשכים
זה בכלל לא היה תלוי בי או ברצוני
לא שאלו אותי אם אני מוכנה
אבל בדיוק אז, ראיתי את התמונה השלמה.