לקוזט,
באיזה עולם צבוע את גרה, בחיי. ניסית להסתכל מהצד ותראי מה
מצאת. עולם אחר לגמרי. הכל בנוי על צביעות על גבי צביעות על
גבי צביעות. הכל מתחיל ונגמר בה. איפה שלא תלכי, לאן שלא
תסכלי, תמיד תמצאי צביעות בגוונים שונים. החיים שלך מורכבים
מצביעות - אבל זה בסדר, גם כל החיים של האנשים האחרים מורכבים
מזה, אז זה בסדר. העולם הזה פשוט לא רואה יותר צביעות מרוב
צביעות - לא רואים עצים מרוב יער. כל דבר שאת עושה הוא צבוע
מבחינה כלשהי, תמיד. זה לא קשה להיות צבוע. את לא רוצה להיות
לא מקובלת - אין בעיות, פשוט תגידי שאת שונאת את בריטני ספירס.
ואסור לך כמובן לאהוב את השיר החדש שלה, כי פשוט אסור וזהו. מי
אמר שגם כל האחרים שונאים אותה? WELL, הם אמרו, אבל למה לך
להאמין להם? ובכלל, ממתי את אמורה לדעת אם הם אומרים את האמת
או לא?
העולם גם בנוי על מה שהרוב חושב. אם את לא אוהבת ספרי הארי
פוטר - את כבר יוצאת דופן. אם את רואה היפים והאמיצים, את
משועממת, כי הרי אפחד אחר לא רואה את זה. אם את אוכלת ארטיק
תות במקום אבטיח, השכבה כבר לא תקבל אותך.
באיזה עולם מזויף וצבוע את גרה? הדעה של האחד כבר לא חשובה, רק
מה שחושבים כולם. אם את רוצה להיות שווה את צריכה להיות כמו
כולם ולא יוצאת דופן. אז נכון שאת רוצה להיות את ורק את. אבל
מי את? את מה שכולם. כולם אוהבים פופ? אז גם את. כולם אוהבים
רוק? אז גם את. כולם חושבים שהצ'אט של נענע חרא בלבן? אז גם
את, כמובן.
את גרה בעולם לא אמיתי. את רוכשת תכונות שלא מתאימות לך מאנשים
שרכשו את אותן התכונות מאנשים שלא מתאמים להם. את מדברת כמו
כולם, את כותבת כמו כולם, את מתלבשת כמו כולם, את אוכלת את
החרא כמו כולם, את מתאפרת כמו כולם, את שומעת את אותם שירים,
את חייה את אותם חיים. את מאשימה אנשים חפים מפשע כמו כולם, את
מעליבה כמו כולם, את בוכה כמו כולם. את עושה כל מה שכולם
עושים.

כשתינוק נולד, הוא לא יודע מה זה טוב ומה זה רע. הוא לומד שהנה
נפתח לפניו עולם חדש, מלא תענוגות, משחקים ואפשרויות. הוא לומד
שהעולם יפה ושהוא חיי ושהוא נושם. לאט לאט הוא יוצא החוצה
ומכיר אנשים. הוא מגלה שיש דבר כזה אי הסכמה, מריבה, השפלה,
צער וכאב. כשהוא מתבגר, הוא לומד איך "להתמודד" עם כל אלה. אחר
כך הוא לומד מידע על העולם - העולם הפיסי ולא האמיתי. הוא לומד
איך להגות מילים ואיך להוציא ציונים טובים, אך הוא לא לומד איך
לא להשפיל ולא להכאיב כמו שאחרים עשו לו. ומתוך אי הבנה מה זה
בכלל האפשרות לבחור בין היצר הטוב והיצר הרע, הוא עושה מה
שכולם עושים.
ומה קורה אם את מתנגדת לשיטה זו? ובכן, אז את מוזמנת להיות
זונה, לסחור בסמים ולרדת לעולם ה"תחתון" והאמיתי. אך מה שלא
תעשי, הוא יישאר אמיתי. שם מוצאים חברות אמת, שם לומדים להתגבר
באמת, שם לומדים להתמודד באמת, שם לומדים על מי לסמוך, שם
לומדים לעצור בזמן.

את מנסה למצוא דרך באמצע בין השניים? את גומרת בבית חולים, עם
סכין ביד. או שאת גומרת אצל פסיכיאטר, ערומה. אין דבר כזה
באמצע. אין דבר כזה. תלמדי - THERE IS NO SUCH A THING. אל
תנסי להיות משוגעת, למצוא דרך באמצע. את מנסה לברוח, אך לא
מצליחה. אז נכון שאת לא מתה, ונכון שאת לא חייה. את חייה חיים
של מוות. את ניסית ללכת מעל לחיים - לסוריאליזם, ותראי לאן
הגעת. ועכשיו? עכשיו זה מאוחר מדי לעצור, מאוחר מדי לפקוח את
העיניים, מאוחר מדי לעזור, או בקצרה - זה פשוט מאוחר מדי וזהו.
תקבלי את זה. לא יודעת איך? גם אני לא.

אין לך מושג על מה אני מדברת? אל תיתממי. עיצה שלי -

Turn off the light, and find out what's real.
קוזט.
(מותשת וחסרת אונים.)