שער של גשם נפתח אל העיר,
צילו מטריד זיכרון עמום.
דברים שהכוח אסף והחסיר,
מוצפים עכשיו במים וברום.

           פזמון:
ולפעמים קול קורא לי מבפנים,
ואני מרגישה את הרוח מסנוורת.
זו הפרידה שלי מכל הנפרדים,
ומהסביבה המסחררת.

מחזיקה את הראש מעל המים,
רוקדת יחפה בגשם השוטף.
אתה מסתכל דרך זגוגיות בעיניים,
כשאני מתחזקת באוויר המתחלף.

הגבול הטשטש בין שנאה לאהבה,
ואתה כבר לא יודע היכן אתה עומד.
מוצא סיבות חדשות למריבה,
ואני יודעת שאתה מפחד.

ואחרי הרעש קו האופק מסתדר,
והגבעות לא בוערות בשקיעה נוספת.
ובלילה הכל נסלח וחוזר,
אך הזריחה את הנזקים חוספת.

           פזמון:
ולפעמים קול קורא לי מבפנים,
ואני מרגישה את הרוח מסנוורת.
זו הפרידה שלי מכל הנפרדים,
ומהסביבה המסחררת.

מחזיקה את הראש מעל המים,
רוקדת יחפה בגשם השוטף.
אתה מסתכל דרך זגוגיות בעיניים,
כשאני מתחזקת באוויר המתחלף.