בלי תקוות חלומות ומתרות ממשיך בחיים,
מחכה לתפנית שתעורר אותי,
תראה לי דרכים נסתרות, ומה מעבר לכמה קירות.
מרחף בין גן עדן לגהנום,
לא שייך לשם או לשם,
הולך ערום על ימים ארוכים,
מתי אפסיק לדרוך במקום.
מרגיש את הקרירות מבפנים,
האם זה אותו הילד מלא החיים?
הוא לא נמוג ולא התפוגג,
חבוי בתוכי בתוך אין ספור תסבוכות.
לא לוקח כאב או שמחה,
לא הולך יותר לקברה,
יודע שטוב ורע מסתובבים יחדיו,
ולי לא אכפת.
רוצה שערה,
את האש שהבעירה לי את החיים.
האם זה יתכן?
משהו מת פה בתוכי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.