הייתי על ענן.
שכבתי על הגב והרגשתי אותו מתגמש לפיו, מתאים את עצמו אליי.
שילבתי ידיים מאחורי הראש ועצמתי עיניים, נהנה מהרוח המלטפת את
פניי.
החיוך שהתפרש לי על הפנים, השלווה ששררה סביבי.
אבל הרגשתי מבפנים שאני לא שלם. היה לי ריק.
זה היה מושלם, אבל רק כמעט.

זו את שלא היית כאן. הנוכחות שלך, הידיעה שאת איתי.
ההרגשה של היד שלך על החזה שלי, מחבקת אותי. הראש שלך לידי.
והרגל שלך על שלי.
חום הגוף שלך, שהיה נוגד את הרוח הקלה. הבושם שלך, זה שהיה
מהמם את חושיי בכל פעם שהייתי רואה אותך.
העיניים שלך.
לשבת איתך, לדבר. להרגיש את הגוף שלך כשאני מחבק אותך. ללטף
אותך, את הבטן שלך, את העור החלק שלך.

אני מתהפך על הבטן, על הענן. הוא מתגמש שוב לצורה החדשה.

אני מרחף עכשיו. מותח את הידיים לצדדים. הסתכלתי קדימה - עננים
ושמש. מסביבי כלום, חוץ מעננים ושמש. ואת כל כך חסרה לי.

היית אומרת משהו כמו "נעים לי איתך, כאן" והייתי מחייך ומחבק
אותך מאחורה, נצמד אלייך. מריח את הצוואר שלך ועוצם איתך
עיניים. מלטף את השער הנעים שלך, מריח אותו. ואת מלאה בריחות
שמטריפים אותי. רק להרגיש את הגוף שלך, לחבק אותך שוב.

הזדמנות אחת, אחרונה, להיות איתך.
במקום שכולו פנטזיה. ואת שלי.