פעם, שהעולם היה עוד חדש, היה רק יהודי אחד בעולם שקראו לו
אברהם אבינו. אחר כך, שהוא התחתן עם שרה אמנו, שבתנ"ך קוראים
לה שרי, אז נהיה שתי יהודים בעולם, והם נורא רצו ילד יהודי
בשביל שיהיה שלוש יהודים בעולם.
אז בהתחלה נהיה לאברהם ילד אבל נהיה לו ילד ערבי ולא ילד
יהודי.
אז בסוף נהיה לו גם ילד יהודי והוא קרא לו יצחק, ואז נהיה שלוש
יהודים בעולם.
אז אברהם נורא שמח ונורא אהב את יצחק.
ואדוניי נורא נורא אהב את השלוש יהודים האלה, וגם כן אמר לכל
האחרים שהשלוש יהודים האלה הם העם בחירה שלו.
אז פעם אחד, בא לאדוניי קריזה והוא רצה ששליש מכל העם בחירה
שלו בעולם ימותו.
אז אדוניי אמר לאברהם אבינו שיהרוג את יצחק עם סכין, ואז, לפי
החוקים של התנ"ך, היה צריך לעשות כל מה שאדוניי אומר לעשות.
אז אברהם אבינו לקח את יצחק למקום אחד שקראו לו הר המורייה
והוא כמעט הרג אותו עם סכין, וכמעט מתו שליש מכל היהודים
בעולם, וכמעט היה שואה, אבל ברגע האחרון אדוניי התחרט ואמר
לאברהם אבינו שלא יהרוג את יצחק, כי אדוניי החליט שיותר כדאי
לו להרוג שליש מכל העם בחירה שלו בעולם בעוד כזה ארבעת אלפים
שנים, שאז יהיה יותר יהודים בעולם ויהיה יותר שווה לו.
חגית תבורי כתה ג-3 |
