02.09.2005

בגללך אני לא מצליחה לאכול. אני מסתכלת על האוכל ואין לי
תאבון. אני לא רעבה. אפילו דברים מתוקים אני לא רוצה לאכול,
היית מאמין? והכל בגללך. בסוף אני יהיה כל כך רזה שלא יראו
אותי! וגם ככה אתה אומר שאני מקל. אבל אל תדאג אני מכריחה את
עצמי לאכול קצת, למרות שאין טעם לאוכל.

מסתובבת בבית עם חיוך מטומטם על הפרצוף, כאילו הבאסה והעצבות
של שלשום בכלל לא הייתה. נזכרת באתמול וחושבת לעצמי: אני עוד
מעט אתעורר. זה סתם חלום.

אתמול דיברתי איתך על ההתנהגות הלא תמימה שלך ואתה שקעת
במחשבות. הסתכלתי עלייך והיית כזה יפה, כמו מלאך, עם ידי זהב
ושיער רך לליטוף. חבקתי אותך ושחקתי לך בשיער ואמרתי לך מילות
נחמה שלא תרגיש רע, אבל בעצם כל מה שחשבתי עליו זה כמה אני
רוצה להרגיש את השפתיים שלך נוגעות בשלי, כמה אני רוצה לנשוק
לשפתיים האלה.

נזכרת בשלשום בלילה שאמרת לי שאני יכולה להשיג כל אחד. ואני
חשבתי על לפני שנתיים ואמרתי לעצמי: לא הצלחתי להשיג אותך. כמה
שטעיתי אז...

אתה יודע? אתה פשוט אלוף בלשנות נושא.
כששואלים אותך שאלה ואתה מתחיל לענות, בלי שאני שמה לב אתה
מתחיל לפתח נושא אחר שקשור לשאלה, ופתאום אחרי כמה דקות אני
שוכחת בכלל מהשאלה המכריעה שלי.
אני מורידה בפניך את הכובע.
אתה בנאדם מסובך, אני לא חושבת שאי פעם אני אצליח להבין אותך.
קשה להוציא ממך מה אתה חושב ומרגיש.
בדרך כלל אנשים אומרים לי בפנים מה הם מרגישים או חושבים באותו
רגע. אבל לא אתה, אתה שותק ומביט בי במבט החודר שלך.
אותך צריך לשאול בשביל לדעת, וגם אז לא תמיד מקבלים תשובה.
אתה תמיד ניטרלי. אומר: "מה שאת רוצה" או "לא משנה לי" וגם
"איך שבא לך".
אם כל התשובות האלה אז איך אפשר לדעת מתי אתה סובל ומתי אתה
נהנה?
אבל אני חייבת לציין שאתה גאון, אלוף בלשנות נושא.

כשאמרתי לי אתמול כן, בהתחלה לא הבנתי מה כן, זה היה יותר מדי
טוב בשביל להיות אמיתי. אתה הנדת את ראשך מלחץ נפשי (?!)
ונאנחת "נו, נגיד כן" ואז קלטתי. אמרת לי שהיית בשוק וגם אני
הייתי בשוק. אתה היית בשוק מהשאלה, ואני הייתי בשוק מהתשובה.
חשבתי לעצמי: מה?! לי יש סיכוי איתך?! אחרי שנים שהיית בשבילי
כמו חלום שלעולם לא יתגשם?! הייתי הכי מאושרת בעולם.

אני אוהבת שאתה מלטף לי את הפנים והשיער. וכשאתה מנשק אותי
בצוואר ובכתף "נשיקות כפירי" - ככה אני קוראת לזה. וגם שאתה
מלטף לי את הרגל או את הכף רגל, זה מדגדג לפעמים אבל אני לא
רוצה להגיד לך - כי אני לא רוצה שתפסיק! כי אני אוהבת את המגע
שלך בגוף שלי. יש לך ידי זהב - כבר אמרתי לך את זה. הרגשתי כל
כך נוח איתך, לדבר איתך, לצחוק איתך ולדעת שאתה אוהב אותי כמו
שאני, שאתה מקבל אותי כמו שאני. עם הטמטום והתמימות שבי.

בסופו של דבר עזרתי אומץ ועשיתי את מה שכל כך רציתי לעשות.
כשחושבים על זה, זאת הפעם הראשונה שהנשיקה הראשונה שלי עם
מישהו מסוים היא בגלל שאני רוצה ולא בגלל שרק הצד השני רוצה.
הרגשתי מין צמרמורות כאלה של התרגשות. אבל הם כל הזמן נעלמו
וחזרו וזה שיגע אותי ולכן הפסקתי.
כמו שאמרת לי זה לא נקרא להתאהב זה נקרא לפתח רגשות.
בסופו של דבר בעוד חודשיים אני אמצא את עצמי מאוהבת בך מעל כל
הראש, בדיוק כמו שקרה לפני שנתיים. אבל הרבה יותר טוב - כי זה
הדדי, לא?

כשהתנשקנו זה היה מוזר בהתחלה. אבל כשהבטתי בך ידעתי שארבע
השנים האלו שעברנו יחד לא ייעלמו. שתמיד היית ידיד שלי ותמיד
תהיה, גם אם זה יצליח בינינו וגם אם לא, ולכן לעולם לא תאבד
אותי. כי  קודם כל לפני הכל - אנחנו ידידים.