פרופ' לרנר יצא בסערה מחדר הניתוח כעבור שש שעות שלמות בהן עמל
והפעיל את כל חושיו הטכניים על מנת להמנע מפרפורציה באוזנו של
הפג המסכן שהיה מחובר למסיכת החמצן.

ניתן היה לומר שהניתוח הצליח כשמד הסטורציה החל
להראות מדדים תקינים.

מסכת המנתחים שהייתה תלוייה בריפיון על צווארו החלה להציק לו
והוא קרע אותה והשליכה לפח הסטרילי.

שנים של ניסיון וחיתוך מדויק הקנו לו את הביטחון שתמיד
תהיה ידו על העליונה ותמיד ינצח את אלוהים.

אולם, לעתים היה עליו לספוג מפלות על מנת להבין
שהגורל הוא כמו גלגל ענק-כמו הקזינו של החיים -
הימרת על 13 שחור - ויצא 7 אדום.

מקרים כאלו הצליחו לרגש את פרופ' לרנר.
הוא התמכר לרמות האדרנלין הגבוהות אליהן הגיע לאחר כל ניתוח
הן גרמו לו לאורגזמה רוחנית.
אולם רגישויות אלו היו גורמות לו לעתים לאי-ספיקת כבד קטנה.
במקרים אלו היה מטלפן לד"ר ממן שהיה מדבר איתו מעט,
מרגיע אותו והכל היה שב לקדמותו.

מרוץ חייו של פרופ' לרנר הופרע לפתע ע"י אמצעי התקשורת.
ידיעות סותרות אודות צונאמי בתאילנד החלו להגיע
בשעות הערב המאוחרות.

בימים כתיקונם לא היה משית ליבו על 3,563 הרוגים כפריים בגבול
אינדונזיה-אנדאמן, אולם החלה להדאיג אותו לפתע העובדה שכבר
יומיים לא קיבל מייל מענת בתו האהובה.

כמו כל משתחררת טרייה החלה ענת את טיולה הגדול בבנגקוק.
שם חברה למספר ישראלים שהיו בדרכם למסיבת הירח המלא שהתמזגה
בדיוק עם סילבסטר 2006 .

כיוצאת חיל המודיעין אהבה תמיד את איסוף המידע על האויב,
לכן כרתה את אוזנה,
והסתפקה רק באחת...

שתי עיניים סיניות שקלטו הכל הסבו לה סיפוקים מידיים.
היא זכרה את הטיולים המשפחתיים לאירופה,
את ההסתובבויות בין המוזיאונים הרבים,
את התורים הארוכים ליד מגדל אייפל...
מכל אלו רק אמן אחד הפך לנסיך חלומותיה -
אציל או רופא העונה לשם ווינסנט.

בתקופת הצבא התחילה, כחברותיה לאוהל, לעשן סיגריות
אולם רק כאלו שהזכירו לה את שמו,
וכשנשארה שבתות הייתה יושבת, מעשנת
ומפצחת גרעיני חמניות.

תאילנדי שחום עור החל להחמיא לה על אוזנה היפה,
מחמאות שנגמרו בהצעה מפתה לעשות פירסינג בקצהה .
כשהייתה צעירה יותר נהגה להסתובב עם עגילים רבים
על תנוך אוזנה, כאילו להכעיס.

אביה, כמנתח האוזניים הטוב ביותר בארץ, שהוגדר על ידי עמיתיו
כעילוי, ראה התרסה זו כמרד נעורים, לכן בחר להתאפק
ולא לייחס לכך חשיבות מרובה.

לאחר ששקלה את הצעתו הגיעה למסקנה כי אכן
אוזנה זקוקה לרענון והניחה אותה על שולחן הניקובים.

המנוף שבידיו המאומנות שיפד את אוזנה הרכה כמעט לחלוטין.
בבדיקה שלאחר התאונה התגלה כי המחט שהייתה מורכבת על המכשיר
הייתה מיועדת לשימוש מסחרי של סוחרי השנהב
בדרום לאוס שנהגו לסמן את אוזני עדר הפילים שבבעלותם.

תמונתה של ענת שהבזיקה לשנייה על מרקע הטלוויזיה
גרמה לפרופ' לרנר לשמוט את הסטטוסקופ שנצמד למדיו הירוקים.
הוא תלש בסערה את כיסוי הניילון מעל כפכפי הפלסטיק הירוקים
שכבר החלו ללחוץ לו ואץ רץ אל עמדת האינטרנט הקרובה.

אסון הצונאמי כיכב בכל רשתות הטלוויזיה והאינטרנט
ותסכול התגנב ללבו הקט.
הוא החל לנענע רגליו בעצבנות שאינה אופיינית לכירורגים
בכירים.

שבוע חלף עבר לו,
חנויות הפרחים מעולם לא ידעו זמנים שמחים מאלו.

בבית הקברות בירקון עמד פרופ' לרנר והשמיע קולו:

"זכור לי רגע עצוב במיוחד.
באחת השבתות שבה ביקרנו אותה, מספר שבועות לפני
סיום קורס הקצינות,
היא הייתה נרגשת כל כך מכך שהיא תיהיה קצינה,
שכמעט ולא נגעה בסירים שהבאנו לה.

כעבור יומיים חזרה הביתה בפנים נפולות,
זרקה את המדים,
התיישבה על המיטה שבחדרה וצרחה שהיא שונאת
את חיל המודיעין.

"אני אדם שתמיד אוהב להסתכל על חצי הכוס המלאה, המשיך בקולו
הרועם, לכן אסיים ואומר כי לפחות משאלת הילדות שלה התגשמה -
היא קיבלה ארון."

טו באב, 2005