|
הייתי רוצה שזה יהיה פשוט
כמו לדבר אתך שטויות
וללכלך את הרגליים בחול הרטוב.
לעלות אתך על סירה ולשוט
בלי מחשבות על מה להיות
להאמין שהכל כבר טוב.
כשאני לבד, הראש שלי
מתמלא במחשבות קשות מדי
שאולי האושר הזה לא בשבילי.
אתה ככה סתם מלטף את רגלי
טועם את אצבעות ידיי
וזה נעים לי, באופן כללי.
וכשאתה מחבק אותי,
אני מרגישה בבית.
הזכרונות חוזרים אליי
לא יודעת מה להרגיש עכשיו
לבכות או להמשיך קדימה
מביטה עמוק לתוך כאביי
הבדידות האפורה כמו ימי הסתיו
מתקפלת עוד קצת פנימה
הסירה שלי מתנדנדת
הייתי רוצה רק קצת שלווה
שיהיה לי כוח להישאר
קרוב לגופך אני עומדת
בעיניך אני רואה חיבה
ופתאום הכאב שלי עובר.
וכשאתה מחבק אותי,
אני מרגישה בבית. |
|
|
דבר טוב קרה
בהתרסקות המטוס
הרוסי לים
השחור,
לפחות לא יהיה
כאב ראש לחברה
קדישה...
'כן לקבור, לא
לקבור, ליד
הגדר, מתחת
לסדין, ליד עץ'
שקועים בים בלי
הצרות, קבר אחים
בשיתוף
פלנגטונים או
איך שלא קוראים
להם...
רוסים לך ת'זכור
שמות.
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, לובובניק
שלא מתבייש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.