דמעות דמעות.
זולגות על לחייה.
נופלות.
נפילה ארוכה.
מתנפצות על הריצפה.
מתנפצות כמו אשליה מתוקה.
הכאב המר.
שאף אחד לא מקשיב לו.
הכאב שהיא סוחבת לבדה.
מסע ארוך עם מטען כבד מנשוא.
הלב כבר שבור.
סדקים סדקים.
שדרכם כבר אף אחד לא יחדור.
חומות גבוהות.
אין יותר כניסה לתקוות.
אין יותר חיוכים.
רק זיופים קצרים.
של שימחה שאבדה לה.
כל כך מזמן.
עוד מלפני שאני הגעתי לכאן.
ועכשיו אני רק צופה.
מנסה להיכנס.
להבין ולעזור.
אבל לפעמים זה קשה.
לא מיאש.
פשוט קשה.
לחדור מבעד לחומה.
להתקרב מספיק כדי לשמוע את הלחישה.
של מה שבאמת את מרגישה.
אבל אני איתך.
אני איתה.
כי אין דבר אחר שחשוב.
חוץ מלעמוד לצידה.
גם כשהכאב נוצר בגללה.
גם כשהיא שורטת את ליבי בידיה.
גם אז.
אני אוהב אותך.
אוהב אותה.


אני שלך.
קחי אותי.
הכניסי אותי לליבך.
באמת שהכל מתחיל להראות טוב עכשיו!
באמת שיש הרבה יותר חיוכים.
אני תמיד יהיה שם.
בפינה.
אם תצטרכי אותי.
פשוט תקראי לי.
אני אוהב אותך מור. love you M