הלכנו במעלה רחוב רבי עקיבא, וממש כשפנינו לרחוב גרנדוס, ראינו
על החול ממול לכביש אוטובוס חונה. הוא היה בצבעים של דגל
ג'מאיקה. הוא גם לא היה חדש כל כך, מהדגמים הישנים יותר של
אגד.
ואז מרטי אמר לי, "בוא נעלה". אז עלינו.
עלינו, והתיישבנו באחד המושבים מאחורה.
פתאום האוטובוס התחיל לנסוע, פנה לתוך רחוב סוקולוב, והמשיך
לנסוע בירידה לכיוון הים. והוא נסע מהר יותר ומהר יותר, מאיץ
ומאיץ. וכשהסתכלתי לכיוון הנהג, ראיתי את יגאל שילון עומד לידו
ומדבר איתו. הוא עישן סיגר, כרגיל, ולבש חולצה של אורפנד לנד.
"יגאל שילון שומע אורפנד?!" לא האמנתי למראה עיני. כנראה שגם
מרטי לא האמין, ההבעה על פניו לא הביעה רגש.