זו הפעם הראשונה שלי... ואני מקווה שזה יוביל לאיזשהו שינוי כך
שאני כולי תקווה.

אתם מכירים את הרגעים הללו שפשוט בא לכם לצרוח, בא לכם לברוח,
בא לכם להיעלם... ובכן זה קרה לי הרבה בשנה האחרונה ובעקבות
שיחה עם חברה חדשה/ישנה שמעתי על מקום שנותן לאנשים חופש ביטוי
ונותן להם הזדמנות לפרוק כל מה שעל לבם וזה נשמע לי בדיוק מה
שאני צריכה...

הרבה דברים הטרידו את ראשי וליבי בתקופה האחרונה...
למדתי את טעם האכזה מאנשים שבטחתי, למדתי את טעם השגרה שנפלה
על חיי החברה שלי, למדתי את טעם הכשלון מציונים שלא משקפים את
ידיעותיי, ויותר מכל למדתי שלפעמים אתה פשוט נשאר לבד ואין לך
לאן לפנות.

כל אלו דחקו אותי לפינה ובאותו הרגע פשוט לא יכולתי יותר...
ודווקא ברגעים אלה כשאתה לבד ומרגיש חלש כנגד כל העולם אתה
מתחזק ומתחשל ויותר מכל מתבגר.

וכך עברה לה השנה בחיזוקים נפשיים מצד אחרים וחיזוקים פנימיים
שנבעו ברגעיי העצב, התמודדות עם הגורמים החיצוניים שלא תמיד
יכולתי להתמודד בכוחם, ויותר מכל התמודדות עם הצרכים שלי שלא
תמיד יכולתי לספקם והתמודדות עם תהליך ההתבגרות שלי.

לפעמים היה נדמה לי שאני לא יכולה עוד להמשיך, לא בלימודים
שהכשלון רדף אחריי פעם אחר פעם, לא ביחסים הרומנטיים שנדמה
שהריבים הודפים את האבה לצד,לא עם ההורים עם הסטנדרטיים
הגבוהים שלהם ופשוט לא עם עצמי.

אבל במבט לאחור באותם רגעיי שפל שחשבתי שזהו, זה הסוף עדיין לא
ויתרתי והמשכתי הלאה,
וכעת אני מבינה שהתחזקתי שתגברתי שהפכתי לאדם בוגר, למישהו
שאני יוכלה להסתכל עליו ולומר אדם חזק,מישהו שאני יכולה לקחת
ממנו דוגמא ולהפסיק לפזול לצדדים ולהתחקות לאחרים.

סוף סוף אני מרגישה טוב עם עצמי.