כשהבנתי שזה רצף רע של אירועים טרגיים שיובילו לכאלה תורים
בממלכה, הייתי מוכרח להתפטר. אני עם כל 450 שנות הניסיון שלי
בתפקיד לא יכולתי לחשוב שזה מה שיקרה. איזה תוצאות הרסניות זה
יוביל. הרשו לי להציג את עצמי. שמי יהודה. פעם אחרונה שביקרתי
בכדור הארץ הייתה בשנת 1505, מיד אחרי אביב העמים המשכתי הלאה,
החלטתי שאיני רוצה לחזור עוד, אני רוצה תפקיד יותר חשוב. ואז
מוניתי לפקיד זוטר בלישכת המיון השלישית בגודלה במחוז טווינס.
אני אחד מאוד יסודי,  קפדן ודואג. מה שהביא אותי מהר מאור
לקידום.מפקיד זוטר עליתי לפקיד ראשי. מפקיד ראשי הפכתי למנהל
הסניף, ממנהל הסניף עליתי לאחראי מחוז אל-פוקט שכולל בתוכו את
את מחוז טווינס עצמו.  כשעשיתי את תפקידי על הצד הטוב ביותר
ועזרתי למעל מילארד נשמות מרחפות המחפשות להתמיין לאיזורים
הוחלט לקדם אותי עוד דרגה, וזה רק אחרי 450 שנה בתפקיד. ממש
כלום זמן. הוחלט למנות אותי לעוזר הגדול.
העוזר הגדול הוא התפקיד הנחשק ביותר בכל  רחבי ממלכת השמיים.
אני, אוליבר אנתוניו אנספנסוס, בפעם האחרונה ככה קראו לי
שהייתי בכדור הארץ, והנשמה מספר 15643929517 בממלכת השמיים.
אני, יהודה בממלכת השמיים - זה שנבחרתי להיות העוזר הגדול.  

נכנסתי לתפקיד אני זוכר את זה. כבר אז החלו הבעיות, כבר אז
הגדול מכולם החליט שהוא צריך שינוי בחייו. באותה שנה, הוא
החליט שהוא רוצה לחזור לימים עברו, מתקופות רחוקות מאוד. הוא
רוצה עם שהוא יילך איתו יד ביד לכל תקופתו, הוא רוצה להקים
מדינה שתהיה רק של יהודים, אני חשבתי שהוא השתגע לגמרי, אבל
אני בתור עוזר טוב, ישר למשימה ניגשתי, אתם לא יודעים כמה קשה
היה להחדיר את הרעיון של מדינת היהודים למוחו של הרצל, כמה קשה
היה להכניס את העברית לאליעזר בן יהודה, כמה קשה, לגרום למדינה
אחרי מדינה לתת את הסכמתה למדינה יהודית. היו גם כאלה שרק
גרמתי להם להימנע, לבסוף אחרי כל העבודה הצלחתי.

הגדול מכולם היה מרוצה ממני עד מאוד. את המלחמה הגדולה שפרצה
אחרי זה אני כבר העדפתי לא להתערב, רק מדי פעם שמתי "רגליים"
לאותם אנשים אשר ניסו לפגוע במדינתו החדשה של הגדול מכולם. את
רוב העבודה עשה העוזר הנוסף של אלוהים יהושע, הוא אסטרטג גדול,
הוא רק הכניס את טקטיקת הלחימה שלו ללוחמים שגם ככה היו חדורי
מוטיבציה וניצחנו בקרב.

לאחר מכן, לא רק שהוא ביקש ממני להקים מדינה יהודית בארץ ישראל
שנחשב רעיון מטורף דאז, אלא הוא גם ביקש ממני להפריח את אזור
הנגב, ולדאוג שארץ ישראל תתרחב ככל הניתן מבלי לפגוע בזכויותהם
של השכנים, וכך עשיתי, החדרתי לבחור מאוד סימפטי ממנהיגי
היישוב העונה לשם דוד את תורת פיתוח הנגב. וכך נעשה.

וכן הלאה וכן הלאה, הגדול מכולם המשיך להכשיל אותי עם משימות
מסובכות, אמנם לא קשה כמו המשימה הראשונה שקיבלתי, אבל בכולן
עמדתי בצורה מרשימה, אמנם לא צנוע מצידי להגיד את זה, אבל
השקעתי המון ולכן אין אני מנסה להצטנע כלל וכלל.

אחרי 52 שנים בתפקיד, חשבתי שכבר התרגלתי, וששלבי ההתרגלות
והקושי מאחורי, אך לא נכון הוא הדבר. זאת הייתה דווקא תקופת
רגיעה ביחס לשנים עברו. העולם פרח, לפחות חצי ממנו, החצי השני
כעס על הגדול מכולם, הם השקיעו בתפילותיהם לעברו, והוא לא נענה
לתחינותיהם, כי הן היו סותרות את מבוקשו, וכך חשבו כי הדיון
הסתיים. אך לחצי העולם היה תוכניות משלו, והגדול מכולם ועוזריו
כולל אותי קצת נרדמו בשמירה, ולא שמנו לב מה שקורה.
אני בדיוק הייתי בחופשה באותו יום, יצאתי לטיול באנטירוס, מקום
אקזוטי יפיפה לא רחוק מסוף הממלכה. כשהגדול מכולם התקשר אליי
סר וזועף ושאל אותי בכעס מדוע לא דיווחת לו על התוכנית של
הערבים להפיל מגדלים??! תוך 35 שניות בדיוק חזרתי למרכז הממלכה
והסתכלתי בנעשה בייאוש, הזעקנו כוחות רבים שיעזרו לנו במיון
המצטרפים הרבים החדשים, שלא הפסיקו לזרום.  
ואנחנו חשבנו שזה רק זה, אחרי זה באו עוד מקרים רבים. וכל פעם
הם תפסו אותנו לא מוכנים. לא הספקנו להכניס הגיון לאותו בנאדם
אשר פגעו באנשים חפי מפשע, מה שהוביל ללחץ מטורף אצלנו בלישכות
המיונים.

הגדול מכולם לא אמר נואש, והחליט לשלוח כוחות לעבר המדינה
הראשית שאחראית למעשים המתועבים האלה. אך הוא התאכזב לראות
שאפילו כוחותיו המופלאים לא יכולים לתפוס את אותו מנוול יחיד
וקטן שיעסוק ברצח מיותר. מה שמשאיר אפילו את הגדול מכולם
מיואש, וגם אותי יחד איתו, וזהו הרגע שהחלטתי להתפטר.הרגשתי
שחייב לבוא שינוי כלשהו כדי לעצור את הגל הזה, ואם "עריפת
ראשים" אז אני הראשון שצריך לקחת אחריות בתור העוזר הגדול.
אחרי הכל הגדול מכולם לא יכול לטעות. הגדול מכולם לקח זאת קשה.
אני ידעתי שזה הצעד הנכון, אחרי מונה אלי  לתפקיד הנכסף.

לאחר התפטרותי, שינוי מהותי לא התבצע, עדיין הגדול מכולם
האחראי על מילארדי בני אדם בעולם, לא הצליח להכניס הגיון לאותו
בנאדם יחיד שהחליט שזאת הדרך הנכונה. אבל ביום בהיר אחד, זאת
אומרת אין שום יום שהוא אינו בהיר בממלכת השמיים, אבל היה זה
יום בהיר יותר מהרגיל, כי הכל היה בהיר גם בכדור הארץ. בכל
אופן, הגדול מכולם, נזכר באירוע שקרה לו פעם, לפני אלפי שנים.
הוא שלט על ממלכה קצת שונה, בני האדם היו מעטים, ובראשם יעקב.
הוא ביקש מאותו יעקב לרדת למצרים יחד עם בניו, לא במטרה לעזוב,
אלא במטרה לקבל אוכל ובכך בעצם לשרוד, ולאחר מכן לחזור לארץ
ישראל. וכך היה. לאחר הזיכרון המעומעם הזה, הוא גם נזכר איך
הוא החליט את זה, וחיש מהר עשה את אותו דבר. הגדול מכולם אז,
בתקופת יעקב,  בנה משחק שש-בש גדול, והבין שצריך לבנות בית
במקום אחד, כדי לשמור על הבית במקום אחר. הגדול מכולם מוצא
במשחקי חשיבה כמו שש-בש,  דרך נעימה לחדד את המחשבה ולהתרכז
כדי למצוא את הפיתרון הנכון לבעיות מסובכות. באותו הרגע בנה
הגדול מכולם לוח שחמט ענקי, ובו חיילים מכל המדינות. הגדול
מכולם בנה לעצמו מחשב עצום משוכלל עם כוח מחשבה שלא ניתן
לתיאור בכלל - במטרה שיתמודד מולו. המשחק המותח שחרץ גורלות
החל. כל צעד גורר תרחיש מסוים באותה מדינה. המחשב הצעיד את
עיראק קדימה, ואילו הגדול מכולם אכל את עיראק בעזרת אחת
ממדינות ארה"ב ואילו סוריה פגעה באחת המדינות בארה"ב, וכך
המשחק התמשך הלאה והלאה, ואז הגיעה תורה של ישראל להיכנס לאותו
משחק מרתק, כאשר מדינת פלשתין עמדה בצמוד אל מדינת ישראל, הוא
ניסה לתקוף ולתקוף, אך תמיד מדינת פלשתין ידעה להחזיר, מעין
צעדים קטנים ומרגיזים כאלה, שאין מה לעשות נגדם. לבסוף החליט
אלוהים להזיז את ישראל אחורה, אחרי הצעד המחוכם, הפלשתינים
אותם ייצג המחשב ניסו להתקדם קדימה, טעות גדולה הם עשו, כי
לאחר מכן הם נאכלו על ידי ישראל. אחרי אותו צעד, הבין הגדול
מכולם שזה המהות של המשחק וזה הצעד המרכזי של המשחק. וכך עשה.

אני אחרי אותו מהלך הבנתי כמה שאני מתגעגע לחיים בכדור הארץ,
לסמוך על הגדול מכולם אפילו שהוא מאבד שליטה, שידאג לי כמו
שצריך עד לפגישה הבאה שלנו, ולכן ביקשתי ממנו לחזור - ביקשתי
ממנו להיות יהודי.