למרות שיצאתי במסע ארוך
לנגוס גוייבות רוך
בערב הלום סתיו,
ללוק רוך מלח
מטיח מתקלף בקיר מאפיר.
בשיר הזה אינרוך
ואין עיר.
בשיר הזה אינרוך.
שאלתי לכסוף קשקשי רוך
דגים מפרפרים,
לבצוע רוך לחמים נפרשים
עד תוך,
שהרי אני הבשר אני הרוח.
מהיכן צמחה בי היוהרה?
בשיר הזה אין בי רוך.
והייתי מבקשת תן בי רוך,
אין בירוך,
האין זו בקשה צנועה
לקצת רוך, לכשאינך.
בשיר הזה אינרוך.
אינעיר.
אינאישה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|