היינו חברים הכי טובים במשך שנתיים, ואז היא אמרה לך שהיא
אוהבת אותך. נהייתם ביחד. היה לכם טוב ביחד.
כל אותו זמן אני הייתי חברה טובה שלך, רק חברה טובה שלך - ולא
יותר.
אחרי חודשיים נפרדת ממנה. אמרת לה שזה לא הולך, ושזאת לא היא -
זה אתה, ושאתה רוצה שתישארו ידידים. אבל רק לי, החברה הכי טובה
שלך, גילית את האמת. אמרת לי שזה קשה לך, שזה הדבר הכי קשה
שעברת בחיים שלך.
אני ניחמתי אותך, אמרתי לך שהכול יהיה בסדר, אני תמיד אשאר
איתך, והעובדה שגילית שאתה מעדיף בנים לא משנה לי - אני אוהבת
אותך כמו שאתה.

עברה עוד שנה, ונהיינו בני שש-עשרה.
הסוד שלך כבר נהיה עניין שבשגרה. דיברתי איתך על בנים כאילו
אני מדברת עם חברה, ולא עם חבר.

אחרי כמה חודשים סיפרת לי שהכרת מישהו. אמרת שהוא גדול ממך
בשלוש שנים. סיפרת לי כמה הוא יפה, כמה טוב הוא מנשק. סיפרת לי
שעשיתם סקס. סיפרת לי שאתה אוהב אותו, ויותר מזה - שאתה מאוהב
בו.
כשראיתי אתכם ביחד נראתם כל כך מאוהבים, כל כך מאושרים.
ואז גם אני הכרתי מישהו. גם הוא היה יפה, גם הוא נישק טוב, גם
אני עשיתי איתו סקס. אני לא אהבתי אותו.

יום אחד מצאתי סוף סוף את האומץ לספר לך איך אני באמת מרגישה
כלפיך. ידעתי שזה מטורף, שאנחנו רק ידידים, שאתה בכלל לא אוהב
בנות בצורה כזאת. אבל בכל זאת החלטתי לספר לך. החלטתי שאני
חייבת להתוודות, אפילו שלא יצא מזה כלום, כי לא יכולתי לשמור
את זה רק לעצמי יותר.

אתה צעקת עלי. אמרת לי שאני מטורפת לספר לך את זה, שאתה הומו,
שיש לך חבר.
אחרי זה לאט לאט התנתק הקשר בינינו. אני ניסיתי להתקשר אליך,
לפגוש אותך, אבל אתה התחמקת ממני. אפילו עברת מקום מהשולחן
לידי בבית ספר.
יום אחד תפשתי אותך בדשא בהפסקה. אמרת לי להפסיק להטריד אותך,
שאתה לא רוצה לפגוש אותי יותר.

זאת הייתה אשמתי. זאת הייתה אשמתי, וזה הגיע לי. אבל בכל זאת
אני לא יכולתי שלא לחשוב שזה לא בסדר מצידך לעשות דבר כזה,
לעשות דווקא לי דבר כזה.

כמה שבועות עברו, ויום אחד שמעתי דפיקה בדלת. זה היית אתה.
שאלתי אותך מה אתה רוצה. פרצת בבכי. אמרת שחבר שלך נפרד ממך,
שהוא אמר לך שאתה קטן מדי בשבילו, שכל הקשר ביניכם היה סתם
משחק בשבילו. שהוא לא באמת אהב אותך.
ניחמתי אותך כמו שרק אני, שמכירה אותך טוב כל כך, יכולה לנחם.
ביקשת ממני סליחה על כל מה שעשית, אמרת שהבהלתי אותך ושלא ידעת
מה לעשות.
וסלחתי לך. חזרנו להיות חברים הכי טובים.

אחרי שנתיים, כשהלכנו לצבא, ניתק הקשר לגמרי. היינו בבסיסים
שונים, במקומות שונים בארץ. זה רק טבעי שהקשר יתנתק.

לאט לאט שכחתי ממך. הכרתי מישהו, ואחרי כמה שנים התארסנו.
יום אחד קראתי עיתון, ובאחת הכותרות הראשיות היה שם מוכר.
"הומוסקסואל (26) נמצא מת בשירותים במועדון, כתוצאה מלקיחת מנת
יתר" היה כתוב שם.

בהלוויה פגשתי את אימא שלך. היא אמרה לי שדיברת עלי כל הזמן,
ושאני לא אחשוב ששכחת ממני. ולמרות שזה היה שקר, אמרתי לה שגם
אני חשבתי עליך הרבה.
אני רק רוצה שתדע שאני תמיד אזכור אותך, ושאני תמיד אוהב
אותך.

אחרי ארבע שנים, בגיל שלושים, כשהנחתי את המכתב הזה על הקבר
שלו, ידעתי שהוא היה אהבת חיי. בעלי חיבק אותי, ואמר לי שהוא
אוהב אותי.
חייכתי, ובעודי מסתכלת על הקבר שלו עניתי:
"ואני אוהבת אותך."