לפני כמה ימים אימא אמרה לי שאבא נסע לחופשה, למקום רחוק-רחוק,
ושהוא לא יהיה בבית הרבה זמן. כששאלתי אותה לכמה זמן, היא אמרה
שהיא לא יודעת.
יום אחרי זה, אני ואימא נסענו באוטו הגדול והירוק של אבא לבית
של סבתא. בדרך, שאלתי את אימא למה אבא השאיר את האוטו בבית אם
הוא נסע למקום רחוק, והיא ענתה לי שהוא לא יצטרך אותו במקום
שהוא הלך אליו.
כשהגענו לבית של סבתא ישר הרחתי את הריח הנעים של הבישולים של
סבתא, כי סבתא תמיד מבשלת, והלכתי לחדר המשחקים לשחק בלגו.
אחרי כמה זמן, שהלכתי לשירותים, ראיתי שאימא כבר לא הייתה שם,
וסבתא אמרה שהיא תחזור עוד מעט.
יום אחרי זה, כשקמתי בבוקר, אימא אמרה לי שהיום יבואו אלינו
הרבה אורחים, ושאסור לי להפריע, ושאני צריכה לעזור לה אם היא
תבקש, כי היא לא כל כך מרגישה טוב. היא אמרה גם שהבית שלנו
יהיה מלא באנשים במשך שבוע, ושזה בסדר - כי הם יביאו לנו אוכל
טעים ויעזרו לנקות.
כששאלתי אותה למה היא יושבת על הרצפה בזמן שהשאר ישבו על הספות
היא אמרה לי שככה נהוג, שמספיק לשאול שאלות מציקות. אז הלכתי
לשחק בחדר.
יום אחרי זה דודה ויקי - אחות של אבא - באה אלי ושאלה אותי איך
אני מרגישה עם מה שקרה, אז אמרתי לה שאין לי מושג על מה היא
מדברת ושכלום בכלל לא קרה. אז היא שאלה "ומה עם אבא?" אז עניתי
לה שהוא בסדר גמור, והוא רק נסע לחופשה למקום רחוק - למרות
שאימא אמרה שהיא לא יודעת מתי הוא יחזור.
מאוחר יותר שמעתי את דודה ויקי אומרת לסבתא שזה לא בסדר שהילדה
לא יודעת, ושהיא חושבת שהוא עומד לחזור. לא ממש הבנתי מי זאת
הילדה, ושהלכתי לשאול את אימא היא רק אמרה שאסור לי להקשיב
לשיחות של אחרים.
אחרי זה היא כעסה על דודה ויקי במשך שאר השבוע, למרות שאין לי
מושג למה.
ביום השביעי כבר לא היו המון אנשים כמו בהתחלה, למרות שעדיין
דודה ויקי באה. למען האמת, נמאס לי מכל האנשים שהיו לי בבית כל
היום, ולא הבנתי למה הם היו פה בכלל. מעניין גם למה כולם נראו
די עצובים.
אחר כך, כשאימא הכינה לי צלחת עם אוכל שדודה ויקי הביאה, שמעתי
את הדודה אומרת לה שהגיע הזמן לספר לילדה מה באמת קורה. אימא
אמרה בסדר. עדיין לא הבנתי מי זאת הילדה, אבל כשאימא באה אלי
ואמרה שהיא צריכה להגיד לי משהו חשבתי שהן בטח דיברו עלי.
"אבא לא באמת נסע", אימא אמרה לי.
לא בדיוק הבנתי למה היא מתכוונת - הרי אם הוא לא נסע, אז למה
הוא לא היה בבית שבוע?
"את זוכרת מה קרה לאוגר שלך לפני כמה חודשים? כשהוא הפסיק
לאכול ולשתות? את זוכרת שיום אחד ראינו שהוא ישן בכלוב,
וכשניסינו להעיר אותו הוא לא קם ואז היינו צריכים לקבור אותו
בחצר? זה גם מה שקרה לאבא לפני שבוע."
זה לא נכון! אני בעצמי ראיתי אותו אוכל ושותה. אבא כל הזמן אכל
ושתה. זה עשה לו בטן עגולה-עגולה, והיא הייתה רכה כמו כרית,
והיה כיף לשכב עליה.
"את מבינה מה אני אומרת לך?" אימא שאלה אותי.
אמרתי לה שלא, כי אבא בכלל לא גר בתוך כלוב. ואז היא אמרה לי
שזה לא קשור לכלוב, בגלל שהיא לא מדברת על הכלוב עכשיו. מה
שקרה לאוגר זה שהגוף שלו נהיה עייף, ואז הוא לא הצליח לקום.
וזה מה שקרה לאבא לפני שבוע.
עדיין לא הבנתי למה היא התכוונה, ואז היא התחילה לבכות. היא
אמרה שלפני שבוע משהו קרה לאבא בלב, ואז נגמר לגוף שלו הכוח.
והיו צריכים לקבור אותו כמו שקברו את האוגר.
יום אחרי זה היא לקחה אותי למקום גדול שהיו בו המון פסלים משיש
שהיו כתובים עליהם כל מיני דברים. הלכנו קצת, ואז היא הראתה לי
אחד מהם. היא אמרה לי שזה נקרא מצבה, ושכתוב על זה את השם של
אבא, כי שם קברו אותו. כששאלתי אותה איפה אנחנו היא אמרה לי
שקוראים למקום בית קברות, ופה קוברים את כל האנשים שמתים.
היא הביאה לי את הזר פרחים שהיא קנתה מקודם, ואמרה לי שאני
יכולה לשים אותו על הקבר. שאלתי אותה אם זה כאב לאבא ששמו אותו
באדמה, והיא אמרה שלא - כי הוא כבר לא מרגיש כלום. אימא התחילה
לבכות שוב, ואמרתי לה שלא תדאג, כי לאבא לא כואב, והקבר שלו
נקי ויפה אז כיף לו שם - י אבא תמיד אהב מקומות נקיים. אימא
שאלה אותי אם אני רוצה לצייר לו משהו ושנביא לו את זה בפעם
הבאה שנבוא, אז אמרתי לה שלא - כי אי אפשר להכניס את הציור
לתוך האדמה, ואבא גם ככה לא יראה אותו, כי הוא ישן ולא יקום אף
פעם.
אימא רק ליטפה לי את הראש לאט-לאט, וחייכה קצת. ואז שמתי את
הזר על הקבר, ואמרתי לאבא שאם אי פעם יימאס לו מהבית קברות
והוא ירצה לקום, אז אני אשכב לו על הבטן שהיא בעצם כמו כרית,
ונראה טלוויזיה, ואני אסלח לו על זה שהוא עזב.
אחרי כמה שנים, כשבאתי לבקר את אבא בקבר, כבר ידעתי לקרוא
ולכתוב, אז כבר הצלחתי לקרוא מה כתוב על המצבה:
"ג'ון לוי, רק נסע לחופשה." |