הלילה שוב חלמתי עליה. זה די מגוחך, כשחושבים על זה, לחלום על
מישהי שפעם היית בה מאוהב, אבל לא היו לך ביצים לעשות עם זה
כלום. מילא, אם זה היה חלום מעניין, בדירוג למבוגרים בלבד...

אבל זה היה סתם חלום טיפשי. חלום ממנו התעוררתי מאוהב.
ואני שואל את עצמי, כמה מיואש צריך בנאדם כדי לקום בבוקר מאוהב
במישהי שהופיעה לו בחלום?... את האמת, אני לא רואה את עצמי
מיואש בכלל. סתם טיפש.

מאז התיכון השתנו כמה דברים, ואותן הסיבות שמנעו ממני להביע
בפניה את אהבתי אליה (או לפחות להזמין אותה לצאת) כבר לא
קיימות. גם החשש מאי הנעימות שתגרום לי הדחייה שלה כבר לא
קיים, כי ממילא אני לא פוגש אותה ביום יום.

אני מנסה לשכנע את עצמי לתפוס קצת אומץ, לגשת לחנות בקניון שבה
היא עובדת כדי לחסוך מספיק כסף ללימודים גבוהים בחו"ל
(אמנותית, הבחורה, ואין מקום ללמוד בו אמנות כמו איטליה. זה
לפחות מה שהיא אמרה...), ופשוט להזמין אותה לצאת איתי... אבל
אין לי ביצים, אחרי בדיקה מדוקדקת, ושנייה, וגם... אההם..
שלישית (מה אתם רוצים, הייתי בודד..) אני יכול להגיד בוודאות
שיש לי ביצים. שתיים מהם. כנראה שאצלי זה לא מספיק לעשות את
זה.

אז בינתיים אני חולם עליה בלילות, ומתעורר עם לב כואב. מערכת
יחסים דמיונית שכזאת, שמסתיימת כל בוקר עם עלות השחר. פרידה כל
בוקר מחדש.

אני מנסה לשכנע את עצמי שאני סתם מנסה למלא את החלל הזה שקיים
אצל כל בנאדם שלא נמצא במערכת יחסים רומנטית, ושברגע שתהיה לי
מישהי אני אפסיק לחלום עליה בלילות.

תגידו את זה לה, שתפסיק כבר לבקר לי בחלומות.