אלעד יובל / מצפון שקט |
כעת שבות וחונקות אותי,
מטביעות אותי באותה השתיקה
אשר כפיתי על עצמי
למען יהיו חיי קלים יותר,
נוחים יותר,
פשוטים יותר.
והשתיקה,
לצרחת עינויים צורמנית נהייתה,
והיא קודחת חורים בראשי,
בדייקנות חולנית-צדקנית,
באותם המקומות
אשר בעתות מצוקה,
נשבעו, בלית ברירה,
לשתיקה חמוצה-מתוקה.
וכאשר הצרחה משתתקת,
והמחנק מתפוגג לאוויר,
אני נשבע לעצמי ששוב לא אשתוק
ושולח אגרוף אל הקיר.
והחור בו גדל-
וגם בי,
גם בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|