היום הייתי בבני ברק. חשבתי לצלם שם קצת. עיר מאוד מכוערת בני
ברק, אבל יש בה משהו. חנוכה היום, נר שביעי. אני מחכה שיחשיך
אמרו לי שכשמחשיך כל החלונות נדלקים. הרחובות צפופים מלאים
באנשים, כולם נראים מאוד ממהרים. אני מגיע לדוכן הספרים, אולי
נקנה איזה ספר, המחירים די זולים. הרבה ספרים יש פה, כמעט את
כולם אני לא מכיר.הנה את זה אני מכיר, "ספר הכוזרי לר' יהודה
הלוי" , שמעתי על הספר הזה. עד לא מזמן ר' יהודה הלוי היה מוכר
לי מהרחוב בת"א ליד הבית. נו אולי ניקח אותו. "סליחה אפשר
לשלם?" אני פונה לאדם שעמד שם."לי לא משלמים, אני לא עובד פה".
"אתה יודע למי אני יכול לשלם?" "הנה שים את הכסף כאן". הוא
מצביע על קופסה שכתוב עליה "קופה לתשלום". אמרתי לו "אבל אני
צריך עודף, איפה המוכר?" "אתה בטח לא מפה נכון?" "לא." "כאן
אין מוכר הוא בא בסוף היום ולוקח את הקופה, אתה יכול לשים
בקופה את הכסף ולקחת משם עודף". "אתה צוחק עליי?" "לא,חס ושלום
אסור לשקר". "ולא גונבים לו?" "אין לי מושג אני לא מכיר אותו".
זה לא נראה הגיוני, עמדתי שם בצד לראות אולי זה שאני מדבר איתו
הוא המוכר, אבל אחרי שתי דקות הוא לקח ספר שם כסף בקופה והלך.
רצתי אליו "סלח לי? יש עוד חנויות כאלה בבני ברק?" "של ספרים?"
"לא, בכלל כאלה שאין בהם מוכר". בהתחלה הוא הסתכל עליי במבט
חשדני אולי הוא חשב שאני מתכנן לגנוב. " אממ, כן יש כמה, לא
הרבה אבל יש, בעיקר חנויות של ירקות וספרים". "פתאום התחלתי
לדמיין מה היה קורה אם היו פותחים חנות כזאת אצלנו בת"א. איזה
כיף אם היינו יכולים לחיות כך.
כבר מתחיל להחשיך ומהחלונות צצות משפחות עם הרבה נרות ועוד
יותר ילדים. לא יודע למה אבל אין לי חשק לצלם את זה, אני רוצה
שזה ישאר בזיכרון, לא על תמונה.
שמתי כסף בקופה, לא לקחתי עודף.