הרגשת הצמרמורת כמו ברק פוגע בעור הקר והחשוף
אכזבת הפיספוס כמו רעל חודר לכל מקום בגוף
רגשות האשם והבדידות מזרים מוחלטים תפסו בחיי מהות
השמחה והחיוך נעלמו מתו בלי שבעה ימי ההסתגלות
נשארתי לבד קובר את האושר, מתפלל לחזון העצמות היבשות
מילות ההספד נשארות על הלשון, מתקשה להפרד מזכרונות
כולם נשלחו אחד אחר אחד לתוך מחנות ההשמדה
נרצחו בדם קר ע"י הרגשות הרדומים שקמו מהתת-מודע.
בינתיים ניצול בתוך בצורת, אין גשמי ברכה ומרעב אני גווע
רק החזק שורד, אבל אני מרגיש עייפות מלהאבק עם הטבע
האבולוציה גורמת לי לראות כי אני זן שהולך להכחד
את עידן הקרח הזה אני לא אעבור בשלום, הגיע זמני להפרד
שם את היד על עורק הצוואר, מנסה לחפש דופק אך לא שומע
הכל כבר מובן, הלב בגלל הוירוס אט אט בצער טובע
הכאב סוגר את כל העורקים הכלילים שבי, הלב חש בהתקף
וכשהלב מת, הנשמה גוססת ואת הרוח צל המוות עוטף
סופר את רגעי האחרונים, בציפייה לאיש על חמור לבן
אולי הגאולה תבוא אבל לא בשבילי כי אני כבר לא כאן
המוות הקליני החל, המוח שוקע בתרדמה מוקדמת
שכחתי בחיי להביא מתנה אחת ששמרתי למיוחלת
לפני שהנשמה והנפש יפרדו מהגופי מבקש אני צוואתי האחרונה
סיון, את אהבתי אני מוריש לך לעולם ולעולמי עולמיה.