א.
ויאמר הצל אל הנער
בלכתם שניהם יחדיו לעת ערביים
"האור, שונאי, ניצב אל מול המזח
לילה לילה ישליכני
אל מימיו של הנהר רבים מספור
קצפו ישלח צינה בעצמותיי העייפות
התשכחני ילד?
את מלווך הנאמן המטלטל בדרך
ומדוע זה תקרב אל האכזר?"

ב.
ולא ישמע הנער
אל גזעו של עץ עתיק נצמד
את סודרו הידק ומבטו נדד
"ויום אחד אבנה סירה" חשב
"ואפליג אל הצפון
לו רק שמע קולי עכשיו זה הנהר
ושקט מזעפו"

ג.
רחש הגלים הגביה רום
והרוח השתולל,  חורץ גדותיו של הנהר
" חדל" לחש האחרון
קולו רועד, עולה, נשבר
"איני יכול עוד שאת משובותיך
נדונתי לבדידות, כל עוד תכה בי מר
רפסודה לא תשוט
כלב לא יבוא לשתות
זוג אוהבים צעיר לא ישב על אלו הגדות"

ד.
ויעלה הבוקר, ובאורו דיבר דבר
שמש ממרום הביט אל נער, אל צלו
אל הנהר
ויאמר אל הרוח "בני, חדל מזאת"
עיני הכל אל רחמיך נשואות"
ויעצב הרוח, וישקוט.
וישקוט גם הנהר
ולא יפחד הצל עוד, אל נערו חזר
ופני הנער אורו,
ליבו הולם תקוות
עוד באותו היום, הוא עם הצל יצא לכרות
גזע עץ עתיק, את סירתו לבנות.

ה.
והשמש נעור בבוקר יום המחר
ובקרניו הזהובות ליטף את הנהר
אך הנהר, שלא כתמול שלשום
מדהרתו פסק, קצפו יצא אדום
וירא השמש את הגדוע
את אברותיו
המוטלות אין אב
וקילוחי דמו זורמים דומם אליו
וידע
כי את מותו של עץ גזר
בשנותו סדרי עולם
למען צל  ונער ונהר.