ממה את מפחדת? מאש?
בגלל זה הכויות?
ובלילה, איך את ישנה?
זה צורב וחותך, אפילו האויר מכביד על הבשר.
וכשאת קמה?
אפילו פקיחת העיניים מכאיבה עד טירוף,
כאילו שנבקע חריץ בעור שאינו אמור להשתנות.
את מרגישה את הבדידות מתפשטת לך בגוף,
כמו סרטן, כמו גידול, והוא לא הגידול הראשון שלך.
זה הפחד הגדול שלך באמת, נכון?
בדידות מטורפת, כויות חותכות.
סיוט בחיים, גיהנום על הארץ.
את מנסה לחיות כרגיל, הם אומרים שיש לך מזל. אבל את יודעת שהם
לא מבינים אותך.
הם מחכים לעזוב דבר עזוב ממילא.
הגוף מכביד עלייך, היית רוצה לחתוך אותו לשניים, להשתמש רק
בחלק. או אולי לסרוגין, כשיתבלה.
מה עושים עם הבדידות?
אפשר לתלות אותה על הקיר, או לדחוף לארון.
בפעם הבאה שיבגדו בך, תוכלי להוציא אותה, כסוג של נחמה.
את יודעת שזאת לא נחמה?
את גם יודעת שהבדידות לא תכנס לארון.
תנשמי עמוק. תרגעי.
אולי ככה תעלמי. |