בין ים של גבעות
יש גל כואב של בלבול
איש שלג עם דמעה (לא דמעות)
ועמק מלא צמר גפן (לא-לבן, לא-צלול)
צמר גפן אפור.
ביום שהגענו למקום הזה, שאין בו שפה,
הזמן קפא.
בשמיים היו רק ניצוצות,
ואני יכולתי לראות
ילדת זהב עם שיער בצבע לימון,
כשיורדים לה גשמים במורד הגרון
אלפי דמעותיה מתקבצות לענן
הופכות יחד, לקרח לבן.
נכתב ביום בו השתתפתי בצערה של חברה שהספידה את אמה שחלתה
בסרטן.
מוקדש לנטע, ילדת האור זהובת השיער |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.