הלכתי לחפש את האושר, חיפשתי מאחורי הבניין החום המתקלף, ליד
העץ, איפה שהחתולים ישנים, מאחורי הגן של שולה, ופתאום אני
מוצאת אותו יושב לו בנחת על הספסל בגינה. " הי אושר..." אמרתי,
"אפשר לקחת אותך לטיול?
"לא" ענה לי האושר ברב חוצפתו. "אני עסוק."
"מה כבר יש לאושר לעשות?"  התפלאתי ( ואני ברב תמימותי חשבתי
שהוא מחכה רק לי.)
"אני מחכה למשיח" ענה האושר. "נמאס לי כל היום לשמח אנשים,
להיות מאושר, לחלק פרחים ובלונים, אני רוצה לנוח, לחכות למשיח,
גם אני רוצה לחכות למישהו. זה די מדכא כשכולם מחכים לך ולך אין
למי לחכות."
"מוזר" עניתי. "אף פעם לא חשבתי על זה. הייתי כ"כ עסוק בלחכות
שלא שמתי לב לכלום, חוץ מלשעון... אגב, מה השעה?"
"7 בבקר" ענה האושר והחניק פיהוק ממש מכוער.
"למה לעזעל אני ערה בשעה כזאת?" שאלתי,
"מחכה איתי. למשיח" ענה האושר.
עברה דקה, עברו דקותיים, עברה שעה, עברו שעתיים וכשנגמרו
השעתיים ונגמרו הפיהוקים - המשיח הגיע. דווקא התאכזבתי, חשבתי
שהוא יהיה מכובד כזה עם סוס או לפחות חמור, אבל הוא היה סתם
סטלן.
ישבנו שלושתינו, די עפוצים, משיח מוציא באנג מהתיק. מפיל ראש
ומעביר, שלא נפיל? - נפיל! הפלנו ראש, ועוד אחד, ראש ועוד אחד,
עברנו לשכב על הדשא.
"אז מה אושר?" אמר משיח "היה שווה לחכות?"
"אהה..." אמר אושר, "ככה, ת'אמת..." הרצין אושר בין רגע. "אין
לי מושג מה זה אושר, אפילו עכשיו שאני די מאושר לפי הנתונים,
כלומר, אני יושב עם בחורה יפה (זאת אני...) יושב עם השוס
הגדול, המשיח, כולי מחויך, כואבות לי הלסתות, אבל מה? אין לי
את זה. לא נראה לי שזה האושר."
"לא יודע" אמר משיח, "כבד עלי המחשבות האלה עכשיו. לי אמרו לך
תביא גאולה. וואו דה פאק איז גאולה? נשמעת ממש כונפה."
"תגידו תודה" זרקתי, " אותי לא שלחו. לי אין שום שליחות גדולה
וחשובה. אני די סתם."
"אז מה יהיה?" אמרו האושר והמשיח ביחד.
"לא יודעת, יש לכם דוקים?" עניתי.
"וואאאלה... כן.." אמר משיח והוציא מהתיק המתפרק שלו חבילה ממש
שווה של דוקים."
"יאלללללההה בוא נוציא את השחור" התלהבתי.
וחיוך של אושר צף על פני.