מיכל אלמוג / הילד שלה |
נוטפת דמעות
שמתמלאות אבק ועובש.
אדמה רטובה
כמעט מגלה
את עצמות הנער הקטנות,
מזמן.
ענן של חוסר אונים
ועצב,
עוטף את הקבר שנדם,
שננטש.
והזמן מסמל את התגברות הכאב,
שלה.
שמש,
ובקבר כל כך חשוך.
הדמעות לא יתאדו,
אף פעם.
ירח,
והיא כל כך קרובה אליו,
אל הילד שלה,
שהלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|