ו. סיגל / ויטמינים |
על מדרכה רטובה
מתפרקת ממגע כל יד
מתנזלת רק ממבט
נר זיכרון לעבד נרצה
מודלק בחלון
נפשי
מקדש לעבר
לא נשכח, לא נגמר
אצבע שחורה מקלפת
תפוז ואולי קלמנטינה
כי מחר יום חדש
וכוחו של אדם
ויטמינים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|