[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא-ג'ו אורן
/
בדרך הביתה

נכנסתי לאחד הברים המסריחים האלה של תיירים ברחוב הירקון. בחוץ
כבר התחיל להחשיך, ואני תכננתי לשתות משהו קטן, ולהעלם בתוך
המיטה שלי. סיימתי לעבוד חצי שעה לפני כן, ולא התחשק לי ללכת
ישר הביתה.
המקום לא היה יותר מגעיל משאר המקומות מהסוג שלו. רצפה
מלוכלכת, כמה פוסטרים מכוערים על הקירות, בר קטן, כמה שולחנות
ושולחן ביליארד. התיישבתי בקצה הרחוק של הבר, והזמנתי בקבוק
גולדסטאר. לא רציתי לדבר עם אף אחד, ובטח לא להיות נחמד
לאף אחד. הברמנית היתה בסדר גמור. היא הביאה לי מה שביקשתי,
וחזרה לנגב כוסות.
לקחתי את הבקבוק, נשענתי אחורה, והורדתי חצי ממנו בשלוק אחד.
הבר היה כמעט ריק. זוג תיירים ישבו ליד אחד השולחנות והתנשקו
ושני גברים גדולים ומכוערים שיחקו סנוקר. החודש האחרון היה רע,
והשקט שימח אותי. הדלקתי סיגריה, לקחתי עוד שלוק ועצמתי את
העיניים.
כשפקחתי אותן, גיליתי שמישהו מישהו יושב לידי. הוא לבש ג'ינס
וחולצה ורודה שנראתה כמו מצבת זכרון לאייטיז. הוא הסתכל עלי
והנהן. התעלמתי ממנו וינקתי מהסיגריה. חמישה כסאות ריקים, והוא
חייב להיצמד דווקא אלי.
המשכתי לבהות באיזו נקודה, והוא המשיך לנסות ולצוד את המבט
שלי. הברמנית הביאה לו כוס ויסקי, והוא שלף סיגריה. הוא חיפש
בכיסים של הג'ינס, וכשהתייאש רכן קדימה בכיסא לכווני.
"היי, יש לך אש?". נתתי לו את המצית בחוסר חשק. הוא הדליק את
הסיגריה, והתבונן במצית.
"יופי של מצית. מחו"ל?".
"מבן יהודה".
"לא ראיתי כאלה".
"כן".
"חם. הם לא מפעילים את המזגן בחור המסריח הזה?".
"לא יודע. פעם ראשונה שלי כאן. אפשר לקבל את המצית בבקשה?".
הוא הביט בי ואז בהה במצית, מתקשה להיפרד. "באמת יפה", אמר.
"תודה, גם הוא מאוד אוהב אותך. עכשיו תעשה טובה ותחזיר. היה לי
יום ארוך, ואני באמת צריך אותו".
הפנים שלו לבשו ארשת נעלבת, והוא הניח את המצית על הבר.
אספתי את המצית והסיגריות ואת הבירה וקמתי. התיישבתי ליד אחד
השולחנות הריקים שניצבו לאורך החלון שצפה לרחוב. פועלים זרים,
תיירים וילדות קטנות בג'ינסים צמודים חלפו מתחת לחלון שלי.
קילפתי את התוית מהבקבוק, מוללתי אותה בין האצבעות והמשכתי
לבהות ברחוב.
"משחק ביליארד?".
הוא נשען על הכיסא שניצב מולי, ובהה בי.
"תשמע, אני לא יודע מה אתה רוצה, אבל אני אשמח אם תלך מכאן.
אני לא משחק ביליארד. אני שותה בירה והולך לישון".
"משחק קצר?".
מה לעזאזל קורה כאן?
"מה אתה רוצה?".
"לשחק ביליארד".
אוקי, אז הוא די סגור על עצמו. זה חייב אותי לעשות הערכת מצב
מהירה - יש לי חצי בקבוק בירה, שבע סיגריות, מצית והתחלה של
כאב ראש. זה לא משאיר מקום להרבה התלבטויות. דחפתי את בקבוק
הבירה, הסיגריות והמצית לכיוונו, קמתי ודידיתי לעבר דלת
היציאה. הוא מילמל משהו בנוגע לשולחן הביליארד.
הגעתי למדרכה, ויכולתי כבר להריח את הכרית שלי. אז הסתובבתי,
חזרתי פנימה, והספקתי להגיע לבקבוק שלי רגע לפני שהוא תכנן
לעשות את אותו הדבר. הנפתי את הבקבוק, ורוקנתי לתוכי את מה
שנשאר בו. עשר דקות אחר כך כבר הייתי במיטה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בדוגרי, בשר זה
בשר! ולא משנה
מה הצבע...



יונתן הקטלן
מביא עוד טיעון
למען אגודת "די
לגזענות -
קניבליזם
עכשיו!"


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/10/01 8:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא-ג'ו אורן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה