קטע שכתבתי על מישהי שהייתה חברתי הטובה ביותר במשך 5 שנים,
והתרחקה ממני ללא סיבה מוסברת.
רגשות נטו.

אני מתגעגעת אלייך. ועדיין אוהבת אותך הכי בעולם.
אבל את מתרחקת. והפעם זאת לא אני.
ואת מדברת כאילו כלום לא קרה,
כאילו כלום לא השתנה.
אבל המון השתנה, ואני יודעת שאת רואה את זה.
למה את מתנהגת כאילו לא?

פעם יכולתי להסביר לך הכול, ידעתי הכול.
ואת היית התמימה שלא יודעת כלום, ובאה לשאול.
והיום, כאילו התחלפנו.
אני האבודה שלא מבינה.
ההבדל היחידי, שאת לא שם בשבילי,
לא שם בשביל להציל ולהסביר לי דברים שאני לא יודעת.

אני כבר לא מבינה אותך. ופעם יכולתי לקרוא אותך בבירור, היית
בשבילי כמו ספר פתוח.
את חיה במציאות שנראית כמו חלום. ואני לידך, אז למה אצלי
גיהנום?
ואת מספרת לי סיפורים, ואומרת שהכול בסדר.
שאת יודעת שקצת קשה, אבל התקופה הזאת תעבור, והכול יחזור להיות
כמו שהיה.
אבל הכול שקרים, וזה נראה לי די מצחיק שאת אומרת שיהיה בסדר,
כשאת יודעת שלא, ויודעת שגם אני יודעת.

לפעמים את כועסת עליי, ואומרת שאני כבר לא מחייכת.
ואת תמיד ממשיכה לומר כמה שאני יפה, ושאת מתגעגעת לחיוך הזה.
מתגעגעת אליי.
אז למה את לא מבררת?
איך את לא מבינה, שאני רק לך מחכה.
מחכה שתצילי אותי, תמשכי אותי מהבור העמוק והחשוך הזה.
אבל שוב, את לא מבינה. ושוב הגלגל מסתובב.

את לא רואה שאצלי יורד גשם, כי השמש שלך מסנוורת אותך.
והשקרים כמו השמש.
ולפעמים, כשהשמש שלך דועכת, את חוזרת אליי.
ואני מתמכרת אלייך כל פעם מחדש, ברגעים הקצרים האלה.
שוכחת מהכול, את כל הסבל. רק מחפשת את החיבוק הזה שלך.
היום הוא כבר חסר משמעות, אבל פעם הוא היה בשבילי המון.

אבל הרגעים האלו, כמו שאמרתי, קצרים.
בסופו של דבר, הכול נשכח. ואני חוזרת להתעלם מהעולם.
חוזרת להיות קרה, קרה אלייך ואל הקוצים האלה, שאת מסתובבת
איתם.
ואת, את חוזרת להתעלם ממני, מהן, ומכל מה שקרה.
את חוזרת אל הצד השני. ואני לא רוצה להכיר אותו, הוא מגעיל
אותי.
אבל את נהנית שם. וכבר השלמתי עם זה.
אני רק ממשיכה לקוות, שיום אחד גם הבועה שלך תתפוצץ.
שתצאי מהחלום הזה שלך, שתראי את החיים האמיתיים.
שתראי אותי, ותביני.

זה כל מה שאני רוצה.
שתסתכלי עליי פעם אחת בעיניים פקוחות,
ותראי איך שכחת אותי, קבורה בעבר.
הייתי רוצה לומר לך שוב, כמה אני אוהבת אותך.
אבל קשה לי כשאני יודעת שרק תהנהני בראשך, תגידי את אותו הדבר
ובעצם לא תשמעי מילה ממה שאמרתי.
אפילו לא מילה אחת.

ואת עוד מתנהגת כאילו אני זאת שחייבת לך.