הוא היה מעדיף למות. באמת. אבל המצב שנוצר לא נתן לו למות,
המצב שנותר גרם לו לעצב, אבל לא למוות.
"זה הרבה יותר גרוע ממוות", הוא חשב, אבל ידע שזה לא נכון, כי
עדיין היו לו כל החברים, והאוהבים, והמשפחה, ועוד ועוד.
כי הרי אף אחד לא אוהב לקרוא בעיתון של שישי בבוקר על עוד אחד
שנכנס לחברה של אותם אנשים.
הוא ידע שזה לא יעזור, אבל הוא התחנן שיחזירו לו את הכבוד, את
הסימן הזה בלב שאומר שאתה מחויב, אלא אם אחד הצדדים מחליט
אחרת, אבל זה באמת לא עזר. זה רק גרם לזלזול מהצד השני ולכעס
ועצב שלו.

"אתה תמצא עוד דבר כזה, יש הרבה כאלה בשוק כרגע" אמרו לו, אבל
הוא ידע שלעולם לא יהיה לו עוד אחד כזה. הוא ידע ששיקרו לו.

כי ככה זה, גם אותו פיטרו.