מיכל אוהב / עד שקיעת השמשות |
משרידי ביעותיי
עורי שטוף
בטומאת תשוקותיי
דמי ספוג
ברעל חרצובות
ליבך הכובל ללא חת.
לוחם בתחינות אנשי שלומי
כשמשון המורד בדלילה
כל גדודיי נסוגים למראה חרבך
הרוחות מלחשות מחילה
נופל עוד גרגר
בשעון הזכוכית
פס הזמן ואוזל
בעינך לחלוחית
זבה חיים אני
כאן לפניך
לא נכנע, לא פוסק
עד שקיעת השמשות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|