ניתרו השיבולים מחימת הרוח
קצו השבילים הדרוכים היטב.
אדמה בתולית נדרכת
נעליים זהירות
נרחצות בבוץ פקוע, ייבש.

המילים הנשזרות והמים הרבים
פסיעתן זהה לנבכי יובלים קמלים.
השמש אינה קופחת עוד
פוקחת ומהתלת באותיות
התהדרותן כהשתקפויות ברורות ומטושטשות.

בעד דלתות השכחה,
בורר מילים כעדשים.
כשדות ממוסגרי דרכים,
קופא רגע וחדל מכל תנועה.
כמתיישב לאחר מנוחה או עירנות,
נעטף היום, מקרטע בין הפוגות עפרון.

זמן, עקלקל הוא,
לא תמיד נשמע לחוקיו.
כרגעים בהם שניה מתארכת,
והיא מתקתקה ואינה דוחקת לפסוח
כפי שפסחתי על שנים אחרות.