אבי דקל / הרוח ואני |
דוקר בלב,
פעימה שהחסרתי מנסה לחזור,
את הזמן לא יכול להחזיר לאחור.
הכל בסדר,
לא מוחה דמעה,
שמא ידעו שמשהו קרה.
האומנם?
משקר ולא נכנס יותר לעומק,
הקור לא נותן לדבר לחדור,
אני שותק כי אינני רוצה לשמוע,
הרוח ואני.
קור הרוח מקפיא,
עוד מקרה ניתז מליבי,
אולי באחרית הימים,
כאשר השמש תגיע לממדים עצומים,
קרחונים יהיו למעיינות מלוחים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|