במגדל השן יושבת
משוררת בת אלמוות
את שיריה היא כותבת
דיו כחול על דף צחור.
אל נפשה היא נעצבת
מלטפת את המוות
כאביה היא אוספת
לחלום אחד שחור.
רסיסי ספיר ואודם
יזלגו מתוך עיניה
יפתוני כמלכודת
כל מילה שורה ואות.
יד תשלח מלכת האופל
תאספני אל שיריה
ואדלה פנינים מעומק
אוקיינוס הדמעות.
בדידותה כצל עוטפת
את מצחה הקר כקרח
את נפשי היא מתעקשת
כסופה איתה לגרוף.
את שיריה אז ראיתי
משייטים בים הנצח
ואני לטעום רציתי
רק מאושר בר חלוף.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.