נעה, חסרת מנוחה.
נשימה כבדה, מהירה.
האוויר מסביב,  בתוכי - אינו מספק.
הלב דופק. דופק.
מכל ארבעת כיווני הרוח לוחצים הקירות:
שקופים, מאיימים, לא מרפים -
מתקרבים
עוד
עוד
והנה אם, כלואה ביניהם.
מושיטה יד אין תקווה
לעבר בנה.
מביטה בפניו, ועיניו
עיניה
מוות זועקות.
זגוגיות אישוניה מתנפצות.
בראותו שבוי בידם
בהמות. (בצלם אדם?)

ודם. אש. להב הסכין לאט לאט
ליבה נצבט.
טלפיים לא ממהרות לחצוב בבשר
לחטט בכאב - עמוק - בגוף מיוסר.

נאלמה.
דמותו נעלמה.
תווי פניה - כשאול
מטה ליפול.
זרועותיה באימה אחוזות
וכמבקשות לשים קץ לחייהן על כתלי הבטון המקיפים, החונקים
הולמות
הולמות
הולמות.

וכידיה - ליבי אחוז טירוף
מכה בי חזק. מכה, מגביר תאוצה ונואש להחזיק את הגוף
מתאמץ
אך לשווא.
הגוף כבר נתן אותותיו
צעק כי לרוץ עוד אינו מסוגל
ובאין מקשיב כרע. נפל.
חדל.
אומלל.
ללא זיק חיים נותרה הנשמה
מעונה. מחפשת שלווה.

אלי, המצא לנפשי מנוחה