חצי חיוך נבוך,
ונשיקת מחויבות שכזאת על הלחי.
לא ביקשתי שתאהב אותי,
וגם לא שתתן לי תשומת לב.

בהייה בלתי פוסקת בגומת החן שלי,
וכשעיניי קולטות, אתה מפנה את המבט.
לא רציתי שזה יגיע לכך,
ולא חשבתי שיהיה כל כך קר לשבת בקרבתך.

"להתראות" נזהר,
והנפת יד לסימן פרידה.
לא ביקשתי שתחייך,
אבל אני חייבת להגיד לך תודה.

תודה שבחרת להמשיך להתייחס, ולא לגמרי פסלת.
תודה שסינוורת אותי לרגע, וחזרת.
אבל חוץ משתי מילות תודה מסכנות,
אין לי עוד הערכה להעביר אליך.

אתה נשארת במסכה של אדישות,
ואני מצטערת,
אבל אני כבר לא צריכה אותך.

2.9.05