|
גלגלי געגוע
שבויים בתנועה
חורצים תווי כמיהה
בשבילי זכרונות.
רוח נושבת
שורקת ניגון מוכר
שואבת אותנו
במנהרת הזמן.
לב זורח
פעימותיו קצובות
נעים בעיניים עורגות
בין חלום למציאות.
|
|
|
על הכיסא ישבתי
וזיכרון לעצמי
כתבתי,
ישבתי ישבתי
וכתבתי בזמן
שלאאימייל
האישור
חיכיתי..
חיכיתי חיכיתי
ומי לא בא?
מיכאל!
אחד מעוצבן
שרוצה שיאשרו לו
כבר את השטויות
שהוא כותב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.