הלכתי ברחוב, היה איזה אחד שכל הזמן היה הולך ברחוב שלי, תמיד
ראיתי אותו מרחוק. יום אחד התקרבתי, הסקרנות שלי לא עמדה
בפיתוי, תמיד הוא היה נראה כזה מיסתורי ומעניין. התקרבתי
והמשכתי ללכת קרוב אליו. הוא הלך קצת לפניי, כל הזמן ניסיתי
להדביק את הפער והוא רק עשה צעד כל פעם שהגעתי אליו, ככה שהיה
תמיד צעד לפניי. התחלתי לרוץ, הוא המשיך ללכת לאט בקוליות, אני
ממש רצתי אבל בכל זאת לא עקפתי אותו, תמיד הייתי קצת מאחוריו,
לא יודע איך זה קרה. זה ממש עצבן אותי אז הפסקתי ללכת. חשבתי
שככה לפחות הוא יילך לפניי אבל זה לא יפריע לי. זה עדיין הפריע
לי. רק לראות אותו ככה מרחוק. יום אחרי קמתי ושוב ראיתי אותו
הולך שוב הסקרנות שלי לקחה אותי וחציתי את הכביש לכיוונו הלכתי
לידו ושוב הוא הלך בקוליות כזאת ולא משנה מה לא הצלחתי להשיג
אותו. פתאום מצאתי את עצמי בבן יהודה עוקב אחרי איזה תמהוני
ואז הבנתי, אני בכלל הייתי צריך ללכת לכיוון אוליפנט, לקחתי 90
מעלות ימינה והלכתי. הגעתי בסוף. לא הייתי רואה אותו כבר, אולי
בקושי פעם ב... רק מעבר לכביש.