היא יושבת בחדר אחרי מלחמה.
היא יושבת שבורה.
היא יושבת רעה.
ככה אנשים קראו לה.
בלתי אפשרי, זורעת הרס הם צעקו לה.

סוגרת דלת,
ושלושה חלונות.
מסתגרת בחדר שעבר המון.
לא נותנת לאנשים להכנס.
ובידיהם לפידים כדי לשרוף אותה,
להחזיר לה על מה שעתה להם.

מסתכלת לכל עבר, ופינה.
מסתכלת על עצמה, ובמראה.
רואה צלקת ומבינה מה עשתה,
כמה רע היא עוללה.
מזילה דמעה, ולוחשת לעצמה.
"זו לא אשמתי שהתקווה פשוט נטשה,
ואני לבדי לא יכולה."

יושבת בחדר אחרי מלחמה.
האנשים כבר הלכו,
והדלת עדיין נעולה.
יושבת שבורה,
יושבת בוכיה.
ומחכה לעצמה.