ישנו קשר בין האלים היוונים לפסלים שפיסלו אותם; הפסלים היו כה
רמים ונישאים, עד שהתחברו לאלים עצמם, לאלים היווניים היושבים
בשחקים.

כך שכמו שבני האדם תיארו אותם, כך בדיוק נהפכו להיות - אלים
חיים ונושמים בגוף הפסלים.

ואפרודיטה, שהייתה היפה בנשים, בפסלים, ובאלים, כאב לה כל-כך
על שהגברים הולכים מחורמנים ברחובות ומקבלים "לא" בלי חנינה על
ידי נשים סרבניות סקס למיניהן.

כאב לה כל-כך הלב על הגברים המסכנים, בכזו מידת רחמים,

שהיא החליטה שבכל יום, בשעה שבע בערב, תתכופף היא בכבודה
ובעצמה ותחשוף את שדיה הדשנים הגרנדיוזיים והמדהימים ביופיים
לקהל הגברים המתהלכים בגפם על הארץ. וכך יהיו שקטים ומאושרים.

וכך היה. כל גבר העומד על שניים גמר למראה המרענן הבא מן
העננים, זוג שדיים דשנים ונפלאים נעו כמטוטלות ענק לאורך כמה
שניות אינסופיות, מציירים עוד שריטה על מוחם העדין והאנושי של
הגברים הארציים.

והגברים הביטו חסרי דופק, חסרי אישיות וצורה, מעט מתפללים, מעט
שרים, קצת נוזלים, מציירים עוד דף של פנטזיה ושוכחים את כל
בלוק הציורים הישן, מזילים דמעה וחוזרים כמו רוח לעיסוקם (שהיה
יותר משעמם מבניית פירמידה מצרית, יותר מסריח מליפוף מומיה,
יותר מפחיד מציפורן של ספינקס ויותר טיפשי מפרוק).

כך עברו הימים ובני האדם שמחים ומאושרים (פתאום זה נשמע כמו
אגדה?!).

לא עברו שנים מספר והנשים עלי אדמות נהפכו ונהיו לחרמניות בין
המינים, לחיות רודפות סקס ומין מזדמן (ומוטב מין מזדיין),
והגברים נהיו מחוזרים על ידי נשים ארציות ורגילות (שניסו
להשתלט על העולם באמצעות האמ-טי-וי ומאפרות שנולדו בטעות).

אבל הגברים היו בשלהם, הם התקרבו אט אט לאפרודיטה, ולא יכלו
להביט לאחור, לעבר אותן נשים סתמיות (שהאיפור הדגיש את מרחקן
מהשלמות). הם שאפו מעלה מעלה וחיכו בצלה המעוצב כל כך של האלה,
מצפים לשעה שבע בערב, השעה שבה ישביעו תשוקתם, שבה תשתחווה
אפיים ארצה אפרודיטה, מלכת הנשים, ושדיה ינועו כמטוטלות
ענקיות, מופע מאלף חושים של שלמות לאור קרני השמש האחרונות של
היום.



עולם כמנהגו נהג עד שמלך יווני זקן החליט לטפס על הזרת של
האלה, משם חשב להגיע לבוהן ומשם לטפס במעלה הרגל, עד שיגיע
לאיבר מינה, שם יוכל להגיע להיכל הקודש, לארון הברית, לקרני
המזבח ולגמור בצורה שיקראו לפעולה הנועזת והמפליאה על שמו (אני
חושב שקראו לזקן "אורגזמה").

גברים רבים נעו בעקבות מורם ורבם, מחפשים לגמור בצורה פראית
בלתי מתפשרת,

מחפשים להביע תודה בעזרת נוזל חם (לאללה) לאלה, מנסים בכל כוחם
להגיע לאיבר המין הבטוח-מושלם שלה.

בחורות ארציות עשו לגברים בחילה חמורה, שיכלה לעלות בהקאת
הנשמה / מוות / התאבדות המונית. לרוב גברים פשוט שתו מי ים,
שיעביר להם את הבחילה הקשה (הסתבר שזו תרופה בדוקה ויעילה).

המשיכה המינית לכיוון הנשי הפכה לנחלתה של האלה בלבד (חוץ מכמה
לסביות אורגינל שידעו להסתפק האחת בשנייה).

כמו שוודאי תיארתם לעצמכם, יותר מדי גברים עמוסים ביותר מדי
זרעים טיפסו בעת ובעונה אחת על אפרודיטה העדינה, שהייתה
שברירית מכפי שתיארו בני האנוש, וזו נפלה מטה לארץ (אל תחשבו
על זה אפילו, נקרופילים!).



אז מה שאני מנסה לומר הוא שכל הגברים הכאילו אמיצים שמנסים
לטפס על האולימפוס, וכותבים מכתבי אהבה לנשים שלהם הנמצאות
במרחקים, אולי פעם תהיו ישרים ותכתבו שאתם מטפסים על שדיים
ענקיים שעושים לכם לגמור בכל שעה שמתאספים להם כמה עשרות זרעים
בביצים שלכם.

ואם אפשר להוסיף, שהנשים שלכם מביאות אתכם לבחילה.



ותחשבו על הסוף הטראגי - הגבר בורח מאשתו ומגיע לפסגת ההר
כעבור כמה שנים של טיפוס, כשהוא מלא במכתבים שכתב ולא היה לו
איך לשלוח, והוא מת מקור. כמו כלב, ולא כלב הרים פירנאי שמת
מזקנה.



אז אם אתם "חמים אש" על בחורה שאתם בטוחים שהיא לא אפרודיטה,
תמצאו גבעה באופק ותתחילו ללכת אליה, שם מצויים השדיים של
אפרודיטה, אולי בדרך יהיו לכם כמה זיונים מבחילים (תקוו שיכיש
אתכם נחש לפני שזה יקרה), אבל בסוף תגיעו לפסגה, משם תוכלו
לקפוץ.



כשאני קם בבוקר ממיטתי, דבר ראשון, לפני הכל, אני ניגש אל
החלון ובעזרת הרי ירושלים מגיע לאורגזמה נוסח צ'רנוביל,

כשעוברות בנות, למטה ברחוב, אני רץ להקיא את נשמתי באסלה,
ומדמיין אותי יורד לחברה שלי לשעבר, ישו, איך יכולתי? (ו...
ישו, אתה לא צריך לענות)