הזוג התחבק ברוך והתחבא מאחרי משקפי השמש שלהם, שלא עלה בידם
להסתיר את הדמעות שזלגו להן הישר לכתף החובק אותם. היה זה היום
המר ממנו פחדו כל כך תמיד, רגע הניתוק בניהם, הפרידה האחרונה,
היחד האחרון שלהם. מעתה אהבתם היא רק היסטוריה ועליהם להמשיך
לבד.

'בגדנו בטעות', הסכימו, גופם בגד בנפשם, רצה לקבל מעבר למסירות
הנפש ההדדית, בה הנפש הסתפקה.

שניהם ידעו זאת ומעבר לזיכרון המעט מתוק של אהבתם העפיל פחד
שחצץ וניתק בינהם, נראה שנותר רק מבט פגוע מתוסכל שאין לשאת
עוד.

הם נפרדו בנשיקה אחרונה, רטובה, שהשאירה את טעם הרוק המשותף,
למיקי מאוס עוד נותר הקונדום המשומש בתחתונים, ולמיני מאוס
נותרה תחושה של רטיבות ודביקות מעיקה, הרגשה של 'אחרי'.

'סוף', רשם אלוהים וסגר את המחברת, 'לא נראה לי אחזור לרשום
בה', חשב לעצמו כשהוא פותח את כפתורי הג'ינס שלו ושולף החוצה
את האיבר שמשעבד אותו כל כך.

'בורח לי...' אמר ורץ בחיפזון לשירותים, 'בנות, מי צריך אותן
לעזאזל?', אמר לעצמו כשהוא נשען במעט על הקיר כשהוא משתין
באלכסון, 'שמעתי אותך', צעקה מעבר לדלת הבחורה המושלמת, אותה
יצר לעצמו.

'אוי לא, לא עוד פעם הריב הזה, לא...' ניער מעט, בעזרת ידו,
'עכשיו אצטרך לענג אותה איך שהוא, שתשכח ששמעה זאת ממני', 'את
מחכה לי במיטה?' שאל כשהוא מותש פיסית מכל עניין יחסי המין,
ממש לא היה לו החשק.

הוא שמע אותה ממלמלת עוד משהו על גלולה, ואחר קראה לעברו שהיא
הולכת להתחבא עירומה במיטה מאחרי השמיכות, כאילו שלאלוהים אפשר
להתחבא... ואחר כך הוסיפה איזה שם חיבה מטופש וחדש, משהו כמו
'קוקי', וצעדיה נשמעו מתרחקים.

'איך אני שונא אותה', חשב אלוהים מתוסכל, 'כל מה שאני בורא,
נהרס תמיד במין ברוטאליות, אני בונה, והטבע הורס, המצב לא נסבל
בכלל', אמר כשהוא מחפש חפיסת קונדומים חדשה, בין כל המרוקנות.
הוא בא והתיישב ליד חברתו.

'שום דבר לא מצליח לי', ייבב כמו תינוק.

'לפחות אני בהריון', הפתיעה אותה חברתו בחיוך, כשהיא מלטפת את
ביטנה, 'לזה אני מתכוון, זה בדיוק מה שחסר לי, עוד איזה ישו
קטן, ועוד איזה דת מטורפת, חאלאס... ', 'אל נא תבכה...', לחשה
כשהיא מלטפת את שיערו הגולש, 'למה אני לא מצליח לעשות שום דבר
מושלם?',שאל, 'איך נולדתי כזה פרפקציוניסט, איך מושלמת ככל
שתהיי, תמיד את כזאת מטומטמת?' חשב לעצמו, 'די, לולי', ניסתה
להרגיעו.

אך השם החדש הזה ליבה עוד יותר מקודם את חימתו, 'אל תבכה, קיץ
עכשיו, אנשים שילמו כניסה לים, אל תהרוס להם בבקשה', 'מי היא
שתשב על מצפונו של אלוהים?', חשב לעצמו.

הם עשו עוד פעם סקס מכאני, והיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו, ואחר
הוסיפה, 'גבר שלי'.

הוא מצא את הזמן כמתאים ביותר לאמור לה שהוא רוצה להיפרד
ושנמאס לו ממנה, עכשיו כשהיא מיוזעת ועירומה, כשהיא רק מתחילה
לבכות, הוציא אלוהים מאחת ממגירותיו אקדח ברטה, 90 מילימטר.

הוא שיחק אותה מתאבד, וכשהוא מדמם למוות כאילו, שם לידה את
האקדח, שתירה בעצמה, לקח לה די הרבה זמן להחליט, ובסוף היא
החליטה לקפוץ מהחלון, אל מותה, לא לפני שאמרה 'צ'ארלי שלי
מסכן', השם החדש העלה חיוך קל על שפתיו של אלוהים, אך הוא
המשיך לשכב לידה כמת.

כשקפצה מהחלון צעקה 'שיואו איזה טיפשה הייתי', ובאמת, המוות
שלה סימן התפקחות מסוימת, ואלוהים שוב הרגיש שולט ובעניינים.

אלוהים ירד במעלית 36 קומות, הוא יצא מהבניין והיא ניצבה
מתחתיו, הוא לקח אותה אליו הביתה, ניקה אותה מכל הדם וזוהמת
הכביש, עליו נחתה.

'נישמתי', אמר לה והוא מחבקה בחום, לפתע התעוררה מעט, הם ביצעו
עוד איזה תנוחה, ככה בזמן שרוח החיים יוצאת ממנה, 'היא דווקא
היתה ממש טובה הפעם', חשב לעצמו.

אלוהים הניחה במין גן יפה כזה, מפוסל משהו, קברים יפים כאלה של
נוצרים, נחו מסביבה, היה זה יום חמישי ואלוהים הרגיש שהוא נעשה
תלותי, תלותי מדי, באהבה הלא מוסברת שלו, בזו שקפצה אל מותה,
והחליט לחפש מישהי חדשה, ספק גדול, טובה יותר (במיטה).

היתה זו שעת צהריים חמה שאלוהים חשב איך לברוא את 'זיון
המאה'.

הוא שרטט לו על דף נייר כמה דוגמניות צמרת כאלה, תלת מימדיות,
הוא כבר ממש יכל לראותן ניצבות מולו, יורדות לו, עושות עמידת
ראש עירומות על מיטתו, מטאטאות לו מתחת לשולחן המחשב, או סתם
בשירותים מרימות רגל ודוחפות טמפון.

הוא כבר יכל לדעת שהוא טועה שוב גם הפעם, ואין מישהי נכונה,
אמיתית מספיק, מאתגרת מספיק.

הוא קיפל את הנייר, לצורת מטוס, וזרק אותו ככה עם רוח האוקינוס
האטלנטי, המטוס נייר נחת בדיוק בפח של איזה קשישה מאוזבקיסטן,
שאחרי שמצאה זאת, הרכיבה משקפיים כבדות והתעלפה מחזות התמונה
המהממת, היא פשוט היתה בטוחה שזו היא בתמונה, וזו אותה התמונה
שאבדה לה זה מכבר.

'אולי פשוט אחפש לי מישהי, כזו שכבר שכחתי שהמצאתי', חשב לעצמו
כשהוא נכנס לאיזה פאב, רעשני במיוחד, הוא חיפש שעה קלה מישהי
שהתנהגותה סבירה, נורמלית, ואולי חיפש, אם אפשר 'אהבה ממבט
ראשון'.

ואז התיישב מיואש על דלפק הבאר וביקש 50 כוסות בירה, אבל חבית
הבירה התרוקנה אחרי תריסר. הוא הושיט ידו ונתן אותה לדמות אישה
דמיונית, שמיד התמלאה ונראתה מציאותית לגמרי, תמיד הוא ממציא
אותן בסוף, וגם זה נכשל תמיד, וכמו תמיד, גם עכשיו.

אלוהים פשוט לא יכל לחשוב על מישהי מושכת שלא זיין וכבר זרק.

הוא היה שיכור, ומבסוט, למרות הבעיות הקיומיות.

הוא קשר את כדור הארץ בסרט דק וצבעוני של מתנה, ושמע איך
מיליוני אנשים מצביעים לשמיים וטוענים ליופי הקשת...

וכשהרגיש עייף, ארגן הפסקת חשמל בפאב, כדאי שיוכל לישון בשקט
ובחושך, ונרדם לכמה דקות.

הוא החל חוזר לביתו, ואחרי שנדרס כמה וכמה פעמים, שב בשלום
וגילה שפרצו אליו, גנבו לו את כל הצעצועים, אבל זה היה קטן
עליו, הוא התיישב על אחת הכורסאות הבלויות בסלון והביט לעבר
כלבו.

'תתעורר, פאנקי!', 'אבל עוד לא בוקר', רטן כלבו כשהוא מתכרבל
בשמיכה.

'נראה לי שאחיה איזה מישהי שאני מתגעגע אליה'...

'את נייטלי?' שאל כלבו.

'כן, היא היתה הכי קרובה למה שאני מחפש, זרוקה כזאת, איספנית,
כוסית, אני מתחיל להתחרט שהטבעתי אותה באגם וילמור'.



בהתחלה היה לה ריח של גופה, אבל מהר מאוד הצבע חזר ללחייה והיא
התחילה להשפריץ את כל המים מגופה החוצה, 'היי', קראה  לעבר
אלוהים חיה ושמחה, 'שכחתי את שמך', 'הייי, שמי לא חשוב', השיב
אלוהים כשהוא מתחרט על ההחייאה, שלא ממש עלתה יפה, עיניה איבדו
צבען הכחול ונשארו לבנות.

'תסלחי לי שנייה אבל אני צריך לקלח את כלבי'. אמר וריחף משם
הלאה.



התירוץ הזכיר לאלוהים שכלבו באמת מסריח.

הוא התקרב אליו במחווה של ידידות וזרק לעברו כשהם כבר קרובים:

'הפעם לא תתחמק ממקלחת'.

המרדף החל.

'עזוב אותי, נגמרו המים בכנרת', אמר פאנקי.

'אז אקח ממקום אחר...'

'תנסה', השיב הכלב בלעג.

'אני לא מנסה, אני מצליח', אמר אלוהים כשהוא לא מאמין בדבריו.

'אולי אעשה נס?', אמר אלוהים.

פאנקי הביט בו המום. 'נס? עם כפית סוכר? או נס... נס?', שאל.

'מה תעשה אלוהים? רעב במוזמביק? הטלת אטום על הבית הלבן?

מפל במדבר? או אולי שאתקלח פעם לבד?'

כמובן שאלוהים בסוף הכין, כרגיל, נס עם כפית סוכר, והוא נכנס
עם כלבו למקלחת.



אלוהים יצא מהאמבטיה וטפטף קצף לבן כל דרכו למראה, הוא הביט בה
והרגיש מואר.

אולי אהפוך לשבלול, המתרבה ברבייה חד זוויגית, חשב לעצמו,
בגאוניות הראויה לאלוהים.

כעבור שניה היה לו אלוהים בדמות השבלול, הוא החל לנוע במהירות
שיא של 2 עד 3 קמ"ש, בחלל הבין גלקטי, הוא נע לעבר גלקסיית B -
4  המרוחקת משביל החלב, עוד תריליארד שנות אור והוא שם, אולי
אפילו יהיה לו הכוח לעשות איזה נס אמיתי.

הוא לא הרגיש בודד עוד, ולא היה לו הצורך בבת זוג, 'סוף, סוף
אני מרגיש מושלם', חשב לעצמו כשהוא נדבק לשבר ממעבורת חלל
רוסית הנעה במהירות מסחררת.

הוא שייט לו במרחבי החלל הפתוח, כשכדור הארץ קטן ומתרחק, והרוח
הסולארית מלטפת פניו ושערותיו ועושה לו "עור ברווז".