אין לי חברים,
מעולם לא הייתי בפאב,
אבל היתה לי ציפור בכלוב,
גם היא לא ביקרה בפאב,
זו לא בושה לומר שאני רוצה חבר,
אבל מעדיף חברה,
אני מרגיש זר והאווירה תמיד קרה,
בחוץ אני מכיר את השביל למכולת, את זה שמוביל לבית ספר ולא
הרבה יותר,
בהפסקות כבר הפסיקו להרביץ לי כי אני בוכה חזק (כמו ציוצי
התוכי שלי בבוקר) מלשין ומספר,
בנשיקה צרפתית התאמנתי שעות ועכשיו אני כבר מוכן,
אבל לא אדע לנשק בני אדם,
במהלך הנשיקה התוכי את לשוני ניקר,
ובזו העת חשבתי שעלי אותו לשחרר,
אינני מכיר רע אחר בעולם הגווע,
אך פתחתי לידידי את הכלוב,
רק כדי לראות שיום יבוא והוא אלי התגעגע,
(ושאת החברות שלנו לא ניתן למדוד בגרעיני חמניות),
אולי אפילו יחזור ויספר לי איך היה באיזה בפאב,
ואיך התחיל עם בנות,
זה כבר כמה שנים שהוא נעלם וזה עצוב,
אבל אני יודע,
יום יבוא והבן זונה ישוב.